שאלה
כבוד הרב שנתיים שנלחם בשמירת הברית היו לי נפילות אבל הפעם יותר גדולות נפתי 3 פעמים בשבוע אני מתחרט ועושה תשובה ועוד פעם אני נכשל נשבעתי להשם שאני ישמור חודש וחצי תברית ונפלתי 3 פימים השבוע אם מלא צער ובכי פשוט הגוף שלי באוטומט לעשות את זה כבוד הרב נמאס לי אין לי כוח לאכזב את כבודו יתברך הרב תן לי עצה שמימנו תבוא היעשועה אשמח לתשובה מהר תודה רבה
תשובה
שלום אח יקר.
ראשית, מחבק אותך בכאבך וצערך. וקל וחמור בן בנו של קל וחומר שהקב"ה מחבק אותך על כך. הוא שומע אותך, יודע מחשבות ליבך והוא איתך בצערך.
התשובה שלך אמיתי ביותר, והרצון שלך להינקות ולהיטהר ולא ליפול הוא טהור. אלא שבאמת יש התמודדויות קשות מאוד.
מה שלא יהיה, לעולם אל תחדל מלהצטער על נפילות, ועוד יותר, אל תחדל משלמוח בכל הצלחה ובכל דבר טוב, אפילו הכי קטן, שיש בחייך.
תמיד להסתכל קדימה, ולא לשקוע בעבר.
למעשה אני מציע לקרוא את התשובה בקישור הבא (וגם את הקישורים שנמצאים בתוכה):
https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/1150077-1/
בנוסף, מביא לך פה דברים שכתב ידידי, הגאון הרב ברוך אפרתי שליט"א למחנך. יש דברים חשובים מאוד:
"בעבר כתבתי התיחסות חינוכית למחנך, כיצד להדריך את מי שפנה אליו בסוגיה זו.
הדברים קרובים לשאלתך, והם להלן-
שלום וברכה
ישר כחך שאתה רוצה להיטיב עם התלמיד, לעזור במצוקתו, ולהדריך אותו בדרך הראויה לו.
אכתוב מספר נקודות שתוכל לחשוב עליהן, ואם תרצה, גם לפעול לאורן.
א. רוב מוחלט מבני גילו, שייכים בעבירה זו. מי יותר ומי פחות. האחוזים הנותרים שאינם חוטאים כלל בזה עד הנישואין סביב בגיל 20, לרבים מהם ישנה בעיה פיזיולוגית אורולוגית או נוירולוגית, או שהם בעלי כושר שליטה חריג מאד. נתון זה נכון גם בחברה הדתית והחרדית.
בעבר הבשלות הנפשית היתה מקבילה לזו הגופנית, כך שאדם בגיל 15 היה נישא לאשה, ויכלו להביא לידי ביטוי את הצרכים הגופניים שלהם בהיתר מבלי לחטוא כלל ומעולם.
אולם בימינו ישנו פער בין הבשלות הגופנית, לבשלות הנפשית ולבשלות המעמדית.
בעוד הגוף בשל מבחינה מינית בגיל 13, הנפש עדיין ילדותית מאד ולא שייך להתחתן. גם המעמד החברתי והמעשי בגיל 13 אינו מאפשר נישואין, משום שיש צורך בלימודים משמעותיים בתיכון על מנת לצאת לשוק העבודה ולקיים בית.
נתונים אלו מבהירים שהוא בריא וצדיק, בכך שהוא נמשך מאד ובכך שמצליח להמנע זמן מה. הנפילות (האסורות הלכתית) הן שכיחות בגילו, ואינן מעידות על רישעות, או על עתיד רעוע. אלא על תאווה.
כמובן אין בכך שום לגיטימציה לעבירה. אדם בכל גיל, חייב חיוב גמור להמנע מעבירה זו. אסור לקרוא למעשה הזה בלשון היתר, אלא בלשון איסור משום שהוא אכן איסור.
אלא שיש לנהל נכון את היחס לנפילה, ולא לראות בה סוף ושיא של ניתוק מהשם או מבריאות החיים וקיום המצוות.
זה הכלל- הדגש צריך להיות על הנצחונות ולא על הנפילות.
הקב"ה דן אדם לפי רובו ולא לפי מיעוטו, כמבואר בגמרא וברמב"ם. רובו מעשים טובים- צדיק. רובו מעשים רעים- רשע.
על כן, אם רוב ימיו הוא מצליח,
הוא צדיק. גם אם נפל לאחר מכן למצער. משום שבכל פעם שיש לו נצחון, הדבר נחשב כמצווה, יום אחרי יום.
ואמנם הרמב"ם כתב שהספירה אינה כמותית אלא איכותית, דהיינו שיש עבירה שמשקלה גבוה מכמה מצוות יחד, אך כאן מדובר באותו יצר, כשכובשו וכשנכנע לו. ולכן, אם רוב הפעמים שהתעורר היצר הוא לא נפל, הוא צדיק.
ומה עוד, שבכל שבוע הוא מקיים מצוות אחרות מדאורייתא ששקולות כעולם מלא, תפילין, שבת, כיבוד אב ואם, כשרות, יישוב ארץ ישראל, ברכת המזון ועוד רבים.
אמנם מרן בשו"ע כתב על פי הזהר שעבירה זו חמורה מכל עבירות שבתורה. אך כבר העירו בזה גדולי האחרונים שדבריו לאו דוקא, שהרי עבירה זו היא במחלוקת אם איסורה מהתורה או מדברי חכמים. וגם אם היא מן התורה, ודאי אינה חמורה מע"ז ורצח ממש וכדומה. אלא שהפליג השו"ע בדבר כדי להדגישו מפאת חשיבותו.
גם מה שמובא בספרי המוסר בשם הזהר שאין כפרה לחטא זה, כבר העיר אדוננו הגר"א שלא השכילו לקרוא עד סוף המימרא שם בזהר, שאם עמל בתורה, ארך חיים בימינה. וכן מפורש בעוד מקום, בתיקוני הזהר.
ב. אוננות מועטה בגילו, אינה פוגעת בתפקוד הזוגי לאחר נישואין, אם הנישואין יהיו מוצלחים, שיאהב את אשתו וימשך אליה, והיא כלפיו. כאמור, אין בזה להתיר את המעשה, אלא להבהיר שהוא אינו סותר את האפשרות לעתיד זוגי קדוש. ובלבד שהדבר נשלט בסך הכל, ואינו קורה כאובססיה או כדבר שיוזמים בכוונת מכוון בלי תאווה.
ג. לא טוב לספור ימים. זה מלחיץ את הנפש, וגם שם את כל הפוקוס על מעשה אחד ולא על שלל עבודת השם שבכל יום ויום.
אמור לו להתמקד בחשק המצוות, ולא בכמות העבירות.
ד. לאחר נפילה, שיעשה וידוי, ויאמר להשם שהוא רוצה להמעיט בעבירה זו עד שתפסיק לגמרי. ושיתפלל שהשם יסייע בזה. אך לא בתחושת ייאוש ומיקוד רק בזה, אלא לעשות תשובה, לקום, ולהמשיך הלאה בעבודת השם ובעיקר בעסק לימוד תורה שהיא כאש המבערת טומאה.
ה. נסיונות תמיד יהיו. אך כשיתחתן גם תהיה אשה לצידו שתאהב אותו ותספק אותו. לא לפחד, אלא להזהר, ולהמשיך בחיים.
ו. ההדרכה של רבים מגדולי הדור הקודם היתה, שלא להתמקד בדיבור על עניין זה, אלא על דברים אחרים. לכן כדאי שמצידך לא תפתח שיחות על כך, ואם הוא מעלה זאת, תעשה את השיחה קצרה בזה, ותעבור לדברים חיוביים, ולכך שרובו ככולו טוב, ושהיצר מפעם בו כמו כל בני גילו ואשריו שהוא משתדל כמה שניתן".
בהצלחה רבה. תזכור תמיד שאתה בן יקר לקב"ה שמאוד אוהב אותך ושמח בך.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם