שאלה
שלום הרב!
לפני כמה ימים אחת החניכות שאלה אותי בפעולה: למה אנחנו מציינים דווקא את ספירת העומר כתקופה של צער לעם ישראל? נכון שהסיפור של תלמידי ר' עקיבא הוא מצער, ובטח כשמדובר במי שאמור להוות דוגמה של כבוד אחד לשני בעם ישראל. וראוי לציין את המגיפה שלהם, אבל היו תקופות הרבה יותר קשות לעם ישראל בסדר גודל אחר לגמרי (השואה ובכלל המון פרעות), שמקבלים יחס הרבה יותר מזערי בלוח השנה היהודי (אם בכלל).. אז למה דווקא את המקרה הספציפי של תלמידי ר' עקיבא אנחנו מציינים?
שואלת בשבילה, והאמת שעניין גם אותי.
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה,
השאלה שלה היא שאלה מעולה!
היא שאלה שבאמת מבקשת לרדת לסוד הדברים.
אם לומר את האמת, שני החלקים של השאלה קשורים.
מבחינתה מות תלמידי רבי עקיבא הוא אולי אירוע נקודתי, ולא אירוע בסדר גודל לאומי, כמו השואה, אבל בתכלס גם מות תלמידי רבי עקיבא זה בסדר גודל לאומי.
אם זה מצד התורה - כל תורה שבעל פה שלנו היא על פי רבי עקיבא ותלמידיו, ומי שנותר אלו תלמידיו היותר 'קטנים'.
ואילו כמובן היו גדולים ואדירים.
אמנם, מעבר לצד הזה - יש צד נסתר, פחות מוכר שצונזר לאורך השנים.
אנחנו מוצאים הד לכך באיגרת של רב שרירא גאון ובתפיסה של רבי עקיבא.
אותו גאון עולם היה נושא כליו של בר כוכבא במרד הגדול.
סביר להניח שתלמידיו הלכו אחריו לא רק בצד ההלכה - אלא גם בהיבט הלאומי (דבר שמתקשר למספרים שאנחנו מכירים של תלמידי רבי עקיבא, שהאמת יש מקורות סותרים כמה היו).
במובן מסוים בר כוכבא ורבי עקיבא יצאו למלחמת עצמאות במרד הגדול נגד הרומאים.
מלחמת עצמאות שכשלה, ומתו תלמידי רבי עקיבא.
גם על זה אנו מתאבלים.
לא בכדי בימים אלו מתגלים ימים לאומיים - בגלל שזה סגולת הימים.
זה העומק של הימים.
אם תרצו להרחיב עוד על מה שתואר כאן בקצרה-
בברכה,
נתנאל
חברים מקשיבים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם