שאלה
שלום, אני רציתי לשאול איך מתמודדים במצב שאני עוד גרה עם ההורים ומרגישה שהם משווים אותי לאחותי גם אם זה לא ממש בבירור כמו להגיד לי את היית ילדה קשה ובאותה שיחה שהיא הייתה מקסימה והכל היה איתה טוב. נוצר מצב עכשיו כשאנחנו בוגרות שכל פעם כשהיא מגיעה אלינו הביתה אני מתכווצת וכזה בורחת כבר לא מצליחה ממש "להיות" היא כבר נשואה וצריכה ללדת ומרגיש לי שההורים שלי יותר קלים איתה ומעריכים איתה. ואני מאוד מעריכה את ההורים שלי אבל לא מעט פעמים מרגיש לי שלא משנה כמה שאני מנסה בכל מיני דרכים כתיבה, לימוד תורה, התבודדות וכו' להתחבר בחזרה לעצמי ולא להיכנס לחרדה מהקטעים האלו זה לא עוזר לי, פשוט תוך שניות יש לי תחושה רעה ורצון פשוט להיות לבד בלעדיהם, גם אמא שלי פתאום פחות מדברת איתי כל פעם כשהיא מגיעה לא בטוחה למה זה ככה. אני ממש אשמח לדעת איך אפשר להתמודד עם זה. אני מעריכה את עצמי מאוד פשוט לא יודעת למה המצבים האלו כל כך מקטינים אותי
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על היכולת שלך להתייצב מול עצמך ולקרוא את המצב נכוחה.
מטבע הדברים, אני לא מומחה בהדרכה מפורטת למציאות בה את נמצאת, ואני כותב אפוא רק "עזרה ראשונה" בלבד.
בין שורות של דברייך כתבת שאת למעשה יודעת מה הפיתרון – "להתחבר בחזרה לעצמך", במובן של חוט שידרה עצמאי שאינו תלוי ביחסו של אף אחד אחר. נכון שתמיכה והערכה חשובים לנו, אולם הדבר המשמעותי ביותר הוא איך שאנו תופסים את עצמנו.
כאשר את מתייצבת מול עצמך, ומדייקת את מה שאת חשה כלפי עצמך, ואת הכוחות והעולמות שקיימים בתוכך, ומזכירה לעצמך כי הקיום שלך הןא ייחודי, ואין זה משנה כלל מה חושבים אחריך עלייך – את מתחזקת ביסודות הפשוטים האלה. כשיש לך חוט שידרה כזה את יכולה להאיר פנים לסביבך, לאחותך ולאמך, כי זה לא מקטין אותך אלא מגדיל אותך, ובדרך כלל – גם היחס שלהן אלייך ישתנה, והלבבות ייפתחו יותר.
זה נראה לי הכיוון הראשוני שטוב שתלכי בו, ובד בבד לאיש/אשת מקצוע, שיידעו להדריך אותך טוב ממני.
האם עזרתי במעט ?
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם