שאלה
שלום כבוד הרב,
אני נמצאת כרגע במצב מאוד לא קל בחיים. אני חזקה, אבל מאוד לא קל לי. המשפחה שלי לא מקלה לי על החיים, ואף פעם לא הקלה. אף פעם לא היתה לי יציבות מהמשפחה, אבל הצלחתי להתגבר על הקשיים. אבל הפעם, למרות כל הפעמים שנפגעתי אמא שלי. קרה מקרה נוראי שמאוד מאוד פגע בי שאמא שלי עשתה לי. אני מרגישה שזאת טראומה שתלך איתי לכל החיים. אנחנו מנתק מאז, אני לא מדברת איתה ואין לה גם דרך לדבר איתי. מאוד קשה לי כי מצד אחד זאת אמא שלי. אני מוצאת את המקום למחול לה כדאי שאני אוכל לשחרר את זה ממני ולהבין שהמרחק יעשה טוב, כי אני לא יכולה להמשיך להיפגע ולספוג. אבל אני אוכלת את עצמי כי אני אוהבת אותה ודואגת לה שהיא בסדר. קשה לי לקבל את העובדה שקשה לה או שהיא כבר לא אותה אמא שהיתה לי. קשה לי לקבל את זה שהיא השתנתה, ואני ממשיכה לדאוג.
זה אוכל אותי מבפנים . אבל אני גם יודעת שאם אני לא אתרחק, היא בחיים לא תבין כמה היא פגעה בי ומה שהיא עשתה לי זה לא נסלח. היא נתנה לבן הזוג שלה לפגוע לי בנפש. היא בחרה בו, ואני הבת שלה. פשוט בוחרת להאשים ולומר כמה אני האשמה, כשאני כל חיי מגנה עליה ואוהבת אותה. לכן, אז גם קשה לי לקבל שאמא שלי כבר לא מקבלת החלטות בהגיון, אבל אני חושבת שכל אדם שפוגעים בילד שלו ירצה להגן עליו לא משנה מה. והיא לא עשתה את זה איתי. לכן אני משתפת: האם לדעתך לקחת את המרחק הזה למרות שזאת אמא שלי? זה לא קל לי באמת. אבל אחרי שנים על גבי שנים שאני סופגת, קשה לי להסתכל עליה באותו דרך שהסתכלתי. האם אני מגזימה? אני לא יודעת. אני רק יודעת שלהיות לידה קשה לי, ולהיות רחוקה ממנה גם קשה. אבל זה מדאגה. אבל אני גם צריכה לדאוג לי. לי לא קל גם .
תשובה
היי, שלום וברכה.
מצוות כיבוד הורים היא אחת המצוות החשובות שבתורה, שהרי זה מצווה שגם ההיגיון הפשוט מחייב אותה. כי איך לא נחזיר טובה למי שגידל אותנו להשקיע בנו כל החיים?
מהשאלה שלך ניכר עד כמה אמא שלך חשובה לך, ועד כמה את מבינה את החשיבות של המצווה הזאת. ניכר שבגלל המצב הנפשי שאת נמצאת בו ביחס לאמא שלך, ודברים שהיו בעבר בינך לבינה, זה מקשה עלייך לקיים את המצווה בצורה המיטבית.
חז"ל אמרו שלפעמים ביטולה של תורה זוהי קיומה. כלומר, לפעמים כדי לקיים את המצווה בשלימות, צריך להפסיק מלהתעסק בה כדי לבנות את התנאים האידיאלים על מנת שנצליח לקיים אותה בהמשך כמו שצריך. לכן גם במצבך, אם את מרגישה כשאת ליד אמא שהאמוציות והרגשות עולים, וזה מונע ממך לקיים את המצווה כמו שצריך, אז לעניות דעתי עדיף לתפוס מרחק. יחד עם זה גם כשתופסים מרחק, צריך לעשות זאת בכבוד ללא זלזול באמא אלא ממקום של לשמור על עצמך.
גם בתוך המרחק לשאול את עצמך איך *כן* אפשר לכבד את אמא *בלי* שזה יפגע בך?
גם אם התשובה זה רק פעולות שנראות קטנות ופשוטות כמו להתקשר מידי פעם וכו'.
ובכלל, מורגש שאת סוחבת כאב לאורך שנים ממה שעברת בבית, וכמו שאמרת חשוב לשחרר את זה. לכן, מומלץ לדבר עם איש מקצוע כמו פסיכולוג/ית, עו"ס/ית או מטפלת רגשית. זה לא אומר שאת "משוגעת". זו פשוט הדרך לעבד חוויות שליליות וקשות שעברנו, כדי שנוכל להשתחרר מהן, להוריד את העומס הזה מהלב. לראות מה עושים במצב הנוכחי, ובאמת לצאת לדרך חדשה.
אם תרצי לשתף יותר ולחשוב ביחד על החוויה, את מוזמנת לפנות אלינו למוקד הווצאפ 0533569263, או בטלפון 8298* (דיסקרטיות מובטחת!). כמו כן, אפשר להשאיר שאלה באתר שלנו או בערוץ פה בכיפה.
חשוב לציין שהתשובה היא לא תשובה הלכתית.
המון בהצלחה בהמשך, מוזמנת להמשיך לכתוב לנו וכאמור-לדבר איתנו.
רועי, חברים מקשיבים makshivim.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם