שאלה
שלום רב.
יש בציבור בלבול גדול לגבי מה שקורה.
מצד אחד שמחה גדולה על השבת הבנים.
ומצד שני עיוורון קשה מול מה שנשארו שונאי ישראל בחיותם וכוחם.
איך צריך יהודי מאמין להסתכל על המצב?
בברכה רבה,
מאיר.
תשובה
שלום לך.
אני חושב שאין מי שחווה את השאלה שלך - גם אם התשובה שלו ברורה.
הרגשות המעורבים שיש ללא מעט אנשים על החזרה ומה צופן העתיד הוא דבר שאני שומע מכל הכיוונים - מאמינים ומי שמגדיר את עצמו פחות מאמין, מי שבצד הזה של המפה הפוליטית ומי שבצד הזה ועוד.
ויחד עם זאת, אני חושב שזו בדיוק התשובה!
הרגשות שמרגישים הן הן הרגשות שיש לנו, וזה מה שמרגישים.
מחד שמחה עצומה על פדיונם של החטופים והשבויים והשבתם של החללים, מאידך רגשות לא פשוטים (כעס, תסכול וכד') מכך שהותרנו ואף שחררנו מאותם מחבלים שמבקשים את נפשנו.
אלו לא רק רגשות - אלא מבט מאמין.
היכולת להודות לקב"ה על הטובה היא עצומה.
היכולת לראות את הטוב ולא להתכחש לו הוא חשוב!
נכון, מתלווים תחושות לא פשוטות שאותן נבקש לתרגם לכדי תפילה, שהרי 'איזו היא עבודה שבלב הווי אומר זו תפילה'.
תפילה שהקב"ה יתן לנו דעת ובינה לפעול נכונה כנגד מבקשי נפשנו.
תפילה על שלמות הארץ ויושביה. תפילה לגאולה.
לא בכדי בעת שמחה אנו מעלים את זכר ירושלים על ראשנו.
יש שמחות - ויותר לשמוח. אך לא מתוך טשטוש האבל והצער הלאומי.
הם ידורו ודרים יחד בכפיפה אחת.
החכמה היא לאפשר זאת ולא מתוך התנגשות אלא מתוך השלמה ומתוך תפילה.
אנו מאמינים שכל מה שעושה הקב"ה הינו לטובה - גם אם אנחנו לא מצליחים לראות זאת כעת.
הטובה יכולה להיות בתחושה הנקודתית והיא יכולה להיות כאשר מסתכלים ברוחב, הסתכלות שלא מטשטשת את הפרטים המאתגרים והכואבים אך גם שמאפשרת פרספקטיבה תהליכית.
בהערכה רבה,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם