שאלה
שלום לרב יובל,
אשתי ואני נשואים 17 שנה. אנחנו גרים באירופה כבר לא מעט שנים.
אשתי מתעקשת ללכת עם כיסוי ראש, ואילו אני ממש סולד מזה. טענתה היא שעוד לפני הנישואים היא הכריזה על כך שהיא תלך רק עם כיסוי ראש ושאני לא אמרתי דבר נגד.
לשעתו כשאמרה זאת לפני החתונה, אז היא הייתה ללא כיסוי כמובן, ולכן לא ממש הבנתי מה משמעות העניין כי לא ראיתי את הדבר בעיניי, אלא רק בדמיון. לאחר שהתחתנו, היא החלה הולכת עם כיסוי של מטפחת, כי זה מה שהיא חשבה ללכת באופן טבעי. אני הבעתי התנגדות לזה והתחלתי להבין שאני מאד לא אוהב את העניין הזה של לכסות את הראש.
היא חדלה בשל התנגדותי ממטפחות ככיסוי ראש , אבל המשיכה ללכת עם כובעים וקצת עם סרטים, אבל כאלו שתמיד מכסים את רוב שיערה.
אני חושב שבבית כנסת היא צריכה ללכת עם כיסוי בשל קדושת המקום ואת זה אני יכול לקבל, על אף שהיכן שאנו גרים, מרבית הנשים הנשואות אינן מקפידות בכלל על כך. ובקידוש בשל העובדה שמדובר בברכה שאני יכול להבין אולי למה אפשרי לשים כיסוי.
בכל מקרה אחר אני לא רוצה שהיא תכסה את שיערה, אני רוצה להנות משיערה גם מחוץ לבית ולא אך ורק בתוככי הבית, אחרת חצי מהזמן אני מנוע מלראות את שיערה של אשתי שהתחתנו כדת וכדין, ואני לא מסוגל להבין מדוע יש עניין לכסות שיערה של האישה מול אנשים אחרים. עניין הערווה שבגילוי השיער נדמה לי כעניין של טעות ובערות וחוסר התקדמות עם הזמן. אני גם מכיר את פסק ההלכה בעניין הזה שהביא הרב הגאון יוסף משאש זצ"ל, שהיה דיין ורב ראשי של חיפה, והוא היה אמיץ דיו לבוא ולהגיד את האמת - שמה שפעם היה נחשב בזוי ללכת עם ראש גלוי, כיום אין הדבר כך כלל ועיקר, כי נשים כיום מטפחות שיערן במכוני יופי ומספרות כך שכבר יצא העוקץ מן המשפט הערכאי - להוריד בפניו את הכובע
אשתי אומרת על פסק זה של הרב משאש שניתן לסמוך עליו רק אם אני אתחיל לנהוג על פי פסקיו של הרב משאש לכל אורך היריעה של פסיקתו בכל עניין ועניין. האם זה נכון? כי לפי מה שנראה לי, למען שלום בית, ניתן להישען על פסיקתו נקודתית לעניין כיסוי הראש לאשה נשואה, הגם שלא נלך על פי אורו בשאר הדברים.
סיכום הדברים - העניין הזה הוא מוקש לכל אורך שנות נישואינו, ואני איני יכול עד היום לסבול איזה סוג של כיסוי שלא יהיה, מה גם שאשתי כשבאה לבית הכנסת פה ליד ביתנו, מכסה כמעט את כל השיער וזה יוצר ריבים ומתחים ביני לבינה, כי אינני יכול לסבול את זה
אשמח לעזרתך מאד.
תשובה
שלום וברכה
לא איש בשורות אנכי.
אני מבין היטב את מה שאתה מדבר עליו. בדרך כלל, מצוקה זו באה מעולמם של הנשים, אבל פגשתי בה גם מתנועת החיים שאתה מתאר, ושהיא מציקה מאוד.
המצוקה שלך מובנת מאוד.
ובד בבד, אנחנו לא בעלי הבית על ההלכה.
אם אכן היחס לשער נשים היה של בערות ושל טעות - היה מקום לבחון את זה. אולם איני מבין מהיכן שאבת את זה. ראה אפילו בשיר השירים כמה שער האישה תופס שם מקום, והדבר כנראה תמיד היה חלק בלתי נפרד מדמותה ומתחושותיה. אף על פי כן, דווקא משום כך חייבה ההלכה לכסות את השער. מובן שמגמתה לא הייתה כדי למנוע ממך דבר כלשהו, כי אם למנוע מאחרים.
קשה מאוד להגדיר במדויק מי מייצג את ההלכה. אולם, ברור הוא כי כאשר קיים פסק של יחיד, גדול ככל שיהיה, שאינו עולה בקנה אחד עם עמדות העולם הרבני כולו, כאשר מדובר בהלכה מפורשת - ניתן לומר כי עמדה זו לא התקבלה להלכה. איני יודע לומר האם היא ״נכונה״ או לא, כי אם רק את העובדה שהרב לא הצליח לשכנע את פוסקי ההלכה בטיעונו.
ומעבר לכל זה, עצה:
הדבר היותר חשוב ביניכם לא נמצא בסוגיית כיסוי הראש. אל תלך לשם.
הוא נמצא במציאת החן שלה - על ידך. שאתה תמצא את החן שלה.
וכמובן היא את שלך.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם