שאלה
קוראים לי ....אני בת 14 ולומדת באולפנה.
אני בכיתה ט', ואני מפחדת שאני נמצאת בקשר תלותי מסוג קצת אחר
בתחילת המלחמה אני מתמודדת עם התקפי חרדה, חרדות ,אחכ טיפול פסיכולוגי שלא התאים וסבלתי בו, היה קשה..
שיתפתי בזה את המדריכה שלי באולפנה והיא עוזרת לי מאוד
נוצר לנו קשר חזק מאוד וקרוב, ברמה שהגענו לקשר שאנחנו מתכתבות כל היום, גם באולפנה אנחנו שלושת רבעי מהיום ביחד, לא סוד שאנחנו ביחד המון.
ניסינו המון למתן את הקשר, באמת המון.
היא כל הזמן עודדה אותי לדבר על זה עם המורה שלי, לשתף בזה אנשים.
היה לי קצת קשה לדבר עם הפסיכולוגית והיא ממש עזרה לי עם זה, ובסוף עזרה לי גם לקבל את ההחלטה להפסיק את הטיפול(חשוב לציין שאני בחרתי להפסיק את הטיפול, היא רק תמכה)
היא באמת עודדה אותי להפתח ולדבר. היא יודעת על הכל בערך ואני עליה
רוב ההתקפי חרדה שלי מופיעים בלילה, ואני לומדת בפנימייה חלקית, שני ורביעי.
הגענו למצב שכל שני ורביעי היא אצלי בחדר, עוזרת לי עם החרדות וההתקפים ונשארת איתי ערה עד סביבות 4-5 בלילה.
הגעתי למצב שהקשר שלי עם חברה טובה שלי התרחק כי אני יותר עם המדריכה שלי מאיתה, בכללי התרחקתי הרבה יותר מחברות שלי והייתי איתה במהלך היום
אני פחות נכנסת לשיעורים גם ככה, ויוצא שהיא איתי בחוץ בחלק מהשיעורים. כי אני לא נכנסת כי אנחנו מדברות על איך אנחנו ממתנות יותר את הקשר הזה ולא מצליחות להגיע להחלטה.
הקשר עם החברות התרחק כי כל הזמן החברות העירו לי על זה שאני כל הזמן איתה, והתעצבנתי מזה.. הם אמרו הערות פוגעות ממש והגעתי למצב שאני כועסת על חברות שלי
דיברתי על זה עם המדריכה שלי וביקשתי שננסה שוב למתו את הקשר, ולא כלכך הצלחנו אז דיברנו על לנתק את הקשר.
באותו יום היה יום ממש קשה, שתינו בכינו כל היום הזה כל אחת לבד. ודיברנו בלילה והחלטנו שאנחנו מפסיקות עם הנתק ושזה לא יעזור עם שתינו נבכה כל היום.
יום אחכ דיברנו באולפנה על מה אנחנו הולכות לעשות והמורה שלי ביקשה לדבר עם המדריכה שלי.
היא הוכיחה אותה על זה שאנחנו כל היום ביחד,ויש חניכה (חברה שלי) שפנתה למורה שמפריע לה שאנחנו כל הזמן ביחד. המורה אמרה לה שהיא חושבת שצריך לחתוך בבשר שהוא עדיין חי, היא חושבת שזה קשר תלותי. ושנפסיק להתחבק באולפנה(היינו מתחבקות כל היום בערך, הייתי צריכה חיבוק תמיד וזה תמיד פשוט יכל לבוא ממנה) שאנחנו חייבות לנתק את הקשר הזה לטובתי- כי מה אני יעשה שנה הבאה שהיא עוזבת?
בהתחלה היא דיברה איתה על לנתק, אחכ לקחת הפסקה ואז שוב אמרה לנתק.
בקיצור דיברנו אני והמדריכה שלי היא סיפרה לי כל מה שהמורה אמרה. ודיברנו עלזה שמנתקים קשר ושאין מה לעשות
ניסינו ממש לנתק, התכתבנו עוד טיפה שתינו מבואסות שהקשר הזה אשכרה הולך לפח
התבאסנו ממש ממש וקבענו לנסות לנתק לשבוע ואז נדבר ונחליט
זה קשה ממש ממש
בקיצור בדקתי קצת על קשר תלותי, ואני לא יודעת אם זה זה..
בסוף אני כן חושבת על המווון במהלך היום שלי- אבל זה אשכרה כי אנחנו מדברות המוןן די כל היום
חייבת עזרה דחוף
תודה רבה!!
תשובה
שלום....,
אני מבקש להזמין אותך לקרוא את מה שאת עצמך כתבת.
את מנתחת כל כך טוב את המציאות ואת המצב, ולמעשה את בעצמך כותבת את הדרך הנכונה והראויה לנהוג בה במערכת היחסים שנוצרה בינך ובין המדריכה.
שכן היא עזרה לך מאוד, ואף עוזרת לך כיום.
ומאידך, האינטנסיביות של הקשר הזה אינה טובה. לא לך. לא לה. היא מסוכנת.
לא זו בלבד, אלא שמעבר לקשר הזה – גם לך חשוב מאוד קשר עם החברות שלך, עם הלימודים, ועם שאר הדברים שבונים את עולמך; וגם היא צריכה לעסוק בקשר עם בנות אחרות, ובמילוי שאר ההיבטים של התפקיד שלה.
ומייעצים לכן לנתק את הקשר הזה – וכרגע אתן לא מצליחות.
מדברייך שלך עולה שאפשר שצריך לעשות משהו מתון יותר: להקטין.
אם הניתוק לא מצליח – תהליך הנמכה עשוי להצליח.
לקבל על עצמכן מסגרות הרבה יותר מצומצמות של זמנים למפגש;
לקבל על עצמכן לא להתחבק פיזית, על אף הצורך בזה.
ובדרך זו לנסות להתמודד עם הקשר התלותי הלא-בריא הזה.
אם דרך זו לא תצליח – את בעצמך מבינה שלמענכן ממש – נכון יהיה לנתק לגמרי.
אבל נסי את דרך הביניים.
ואולי היא תצליח.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם