שאלה
טוב שחזרתם
אני יודע שיש דברים חשובים יותר. זה אכן פחות חשוב, אולם אני כותב כי עכשיו יש לי זמן לכתוב .
אם זה היה תלוי בפסיכולוגית שלי כבר לאחר הפגישה השנייה שלנו הייתי מפסיק להתפלל כלל, לצערי הרב אני לא מקבל את העצה שלה.
אם היא הייתה רואה אותי השבוע את האנרגיה והסבל שהשקעתי במהלך שלוש השעות( 184 דקות ליתר דיוק ) באמירת שניים מקרא ואחד תרגום, סביר שהיא הייתה זורקת אותי ואת הטלפון שלי לים. ואולי מוטב שכך זה היה מונע ממני סבל.
איך מתפללים בלי שרק המחשבה על התפילה תייאש?
איך אומרים שניים מקרא ואחד תרגום בלי להראות כמו קוף בקרקס?
איך ממשיכים ?
תודה שקראתם.
תשובה
שלום לך!
תודה רבה על השיתוף.
מתוך מה שכתבת זה נשמע שלא פשוט לך.
לא פשוט לך - וזה הוביל אותך שאתה נמצא בתהליך שבו אתה מבקש לסייע לעצמך יחד עם פסיכולוגית.
זה נשמע שלא פשוט לך והיכן שהדברים פוגשים את המרחב האמוני שלך.
לא פשוט כי אתה מחפש לכוון, לעשות, להתפלל וללמוד עם כל הלב! עם אותו לב שפצוע, לפעמים אולי מבולבל, אבל לא מצליח ומרגיש כמו קוף בקרקס.
אני לא יודע מה הוביל את הפסיכולוגית, בתחושה שלך, לבקש שתפסיק להתפלל ואם ואיך זה קשור לתהליך בו אתה נמצא.
לכן, אני לא יכול להתייחס לזה, אבל כן יכול להתייחס באופן כללי כי אני יודע שהתחושה הזו של קוף בקרקס או אפילו תוכי הוא תחושה שקיימת גם למי שלא נמצא בתהליך כזה או אחר.
האמת, חז"ל אפילו הכירו בכך ורבי אליעזר קבע 'כל העושה תפלתו קבע איך תפלתו תחנונים'.
זו לא מהות התפילה.
האם בגלל זה נפסיק להתפלל?
בוודאי שלא!
אבל נשאל את השאלה ככל כך עמוקה ששאלת - איך ממשיכים?
בתפילה
אחת מהעצות שקיבלתי מהרב שלי בכיתה ז', הרב אהרון לוי, היה לבנות את עצמי בתפילה.
אם נשתמש במושג מוכר מהעולם הפיזי - סרגל מאמצים.
הוא אמר לנו שאדם לא יודע לכוון בתפילה ביום אחד.
גם הדרישה הזו היא לא נכונה, כי רבי חייא בר אבא בשם רב יוחנן לימד אותנו שכל המאריך בתפלתו ומעיין בה בסוף בא לידי כאב לב.
תפילה זה שיח שלנו עם ה' ולא זמן לימוד (לכן באמת התקנה שהוא מציע זה ללמוד תורה).
אז איך מגיעים למצב המכוונים בכל התפילה?
כל פרק זמן (יום, שבוע, חודש וכד') לוקחים חלק מן התפילה, לומדים עליו (אפילו ברמה המינימלית), ומשתדלים לכוון בו במהלך התפילה.
הדגש הוא על להשתדל.
דבר כזה מאפשר להתפלל ולבנות סרגל מאמצי כוונה.
המאמץ הזה לא אמור לדרוש סבל, והוא מדוד.
הוא מאפשר לאט לאט להגיע למצב של ניצול אנרגתי פנימי, בלי להידחק אנרגתית.
זה יכול להיות משפט אחר כמו 'הודו לה כי טוב כי לעולם חסדו' או ברכה, כמו חונן הדעת.
שניים מקרא
מה שיכול לגרום לתחושה של קוף בקרקס שקוראים שנים מקרא ואחד תרגום הוא:
1. חזרה על פסוק פעמיים
2. קריאת תרגום שלא מבינים
יש כמה דרכים שאפשר לעשות בהם שניים מקרא ואחד תרגום
אחד הדרכים זה לקרוא פסוק ותרגומו ואז לקרוא בשבת עם בעל הקורא את הפרשה.
חלק מהעניין של שנים מקרא ואחד תרגום זה ללמוד תורה, באופן המינימלי.
קריאת פסוקי הפרשה יחד עם תרגום, קרי פרשן - אפילו רש"י או רשב"ם, היא הנקודה.
האם צריך להבין לעומק?
לא.
אבל זה אולי יפתור את הענין של כפל הפסוקים וגם את העניין של התרגום.
בעיני, פתרון כזה גם מאפשר לקרוא את הפסוק, להכיר אותו, לראות את הפירוש ואז אחרי זה לראות איך הפירוש משתלב בפסוק.
לקראת סיכום
אני לא יודע אם הדברים היו מדוייקים לשאלה איך ממשיכים, אבל אני רוצה לקוות שהם נתנו כיוון ונגעו גם בשאלה איך ממשיכים ומאזנים בין הרצון לכוון לקשיים ואנרגיה שמושקעת בכך, ויותר מזה שזה מאפשר שניה מנוחת הדעת.
אם אתה מרגיש שזה עדיין מלחיץ אותך, שהדברים לא היו מדוייקים לך או שתרצה לשתף מה הוביל אותך לתהליך עם הפסיכולוגית כדי שנהיה יותר מדוייקים, אתה מוזמן לפנות אלינו.
ובלי קשר, אנחנו פה לכל שאלה
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם