שאלה
הי לרב רציתי לקבל כמה טיפים איך אפשר להגיע לדרגה שמקיימים מצוות רק באהבה ובשמחה?
אני בחורה דתיה מתפלללת ,מברכת ברכת המזון אבל יש ימים שלפעמים המצוות מרגישות עלי כמו עול ואני ממש מתבאסת שאני מרגישה ככה אבל זו ההרגשה אני עדין מקיימת את המצווה כי זה החיוב אבל הבנתי שמצווה שלא עושים באהבה ורק מסיימים אותה לא נחשבת כמצווה ועדיף שלא יעשה אותה האם הדבר נכון? תודה
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה.
האם אני רשאי להציע לך דרך מחשבה אחרת לגמרי ?
כדי להבין אותה חשבי על זוגיות. או ביתר דיוק - קראי את שיר השירים.
האם כל מה שכתוב בה מממש אהבה כל הזמן באותה צורה ?
האם יש משברים והתרחקות לעתים בין בני הזוג ?
האם השמחה שורה שם כל הזמן, או שיש עליות ומורדות ?
והאם אין טעם לאהבה ביניהם גם בשעה שהיא לא מופיעה במלוא עוצמתה ?
נראה כי התשובות לכל השאלות האלה ברורות מאליהן.
וזו הדרכה גדולה באמונה (הרמב״ם כותב בפרק עשירי בהלכות תשובה שהנמשל של שיר השירים הוא היחס בינינו ובין הקב״ה).
כלומר: מה שעובר עלייך הוא הדבר הטבעי ביותר באמונה.
לא כל הזמן היא מופיעה במלוא עוזה;
לעתים יש משברים;
לעתים יש עליות ומורדות;
ואף על פי כן - האהבה הכללית והאמונה המקיפה היא בעלת משמעות, גם כאשר השמחה אינה מופיעה בזמנים מסוימים.
ומה המסקנות מכך ?
נראה ששתיים:
ראשית, יש משמעות למצוות ולתפילה גם אם הן לא מופיעות במלוא עוזן. זה חלק מחיי האמונה.
ושנית, כמו בזוגיות, צריך בכל עת לעבוד בתוכה, לקדם את האהבה ככל שניתן, לשמוח על קיומה של האמונה ועל הזכות להיות קשור בריבונו של עולם וללכת בדרכיו, ולחפש בכל עת דרכים חדשות - ״אלוהים, שיר חדש אשירה לך״ - לעורר את האהבה - עד שתחפץ.
ואם תרצי לעסוק עוד בסוגיה נפלאה זו - אנא שובי.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם