שאלה
שלום כבוד הרב.
1) לגבי סוף הסיפור של קמצא ובר קמצא, שנאמר שבגלל ענוותנותו של רבי זכריה בן אבוקלס נחרב היכלנו.
על העצות שהציעו הכהנים להקריב קורבן פסול בשביל שלום או להרוג את בר קמצא כדי שלא ילשין. הוא ענה טענות טובות. האם אנחנו היינו מצפים ממנו במקרה הזה לעשות : "עת לעשות להשם הפרו תורתך"?.
2) לגבי העצה השנייה, להרוכ את קמצא, איך זה היה עוזר? הקיסר היה מבין שהשליח לא חוזר וחושד שבאמת מרדו בו.
3) כתוב במזמור על נהרות בבל על העם הבבלי "אשרי שיאחז וינפץ את עולליך על הסלע". למה אנחנו ביקשנו נקמה? אנחנו אומרים שבגלל חטאותינו גלינו מארצנו ולכאורה הבבלים היו השליחים של השם להעניש אותנו, אז למה אנחנו ביקשנו נקמה? (באמת לאחר מכן פרס כבשה את בבל)
תשובה
שלום וברכה
שיפוט מעשהו של זכריה בן אבוקלס הוא חלק מהמחלוקת האמונה בסיפורים האלה.
שהלוא הוא עצמו סבר שהוא צדק לחלוטין, וכנראה שלאורך הדורות הוא לא היחיד שהיה סבור כך;
ומי שכתב שהיא זו שהחריבה את בית עולמנו גם סבר שהוא צודק, ושהיה אסור לנהוג בדרך זו.
והמחלוקת לא הייתה יחידאית, ומבחינה מסוימת היא קיימת עד היום, בשאלות הנוגעות ליחסינו עם האומות.
איני יודע כיצד זה היה עוזר.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם