שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלות על פשט גמרא,(בעצם על המשנה)
כתוב במסכת שבת דף קג עמוד א
"מתניתין החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים אם לתקן(את הארץ לחרישה) כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי:"
1) יש הבדל בשיעורים מתי לחייב אדם על עבירה בשבת,לדוגמא פה, אם אדם מלקט עצים להיסק בכמות שמספיקה כדי לבשל ביצת תרנגולת אז הוא חייב. זה אומר שלכתחילה מותר פחות מהשיעור?
2) ואדם שאוסף עצים כדי להסיק מתחייב משיעור שיוכל לבשל בו ביצה של תרנגולת, הבן אדם הולך להדליק את העצים בשבת?! או במוצאי שבת?
3) אם הכוונה בשבת, למה יש הבדל בשיעורים ולא אוסרים הכול בכל שיעור? כי הבן אדם אדם סוף סוף הולך לעשות עם זה איסור בשבת. והאם ליקוט העצים בפני עצמו הוא לא עבירה?
4) וגם איך יכולים לאכוף את זה?, כלומר אם הוא עבר בשוגג אז הוא צריך להביא קורבן נכון? זו מחוייבות אישית שלו להביא קורבן וגוף חיצוני לא יכריח אותו? או שאם יש עדים שעבר בשוגג יכריחו אותו להביא קורבן חטאת?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלות.
א. ישנה סוגיה בתחילת פרק שמיני של מסכת יומא העוסקת ב״חצי שיעור״. נפסק כי חכמי שיעור אסור מן התורה, ועל כן אסור לעשות את השיעורים האלה בשבת.
ב. אין זה משנה מתי הוא מתכוון להשתמש בעצים האלה. משעה שהוא ליקט אותם - הליקוט עצמו אסור.
ג. אכן, יש ייחוד בהלכה שמתייחסת לכוונות של האדם, שמגדירות את השיעור הגמיש של כמות העצים המלוקטת.
ד. שאלת האכיפה היא כמובן שאלה משנית. בכלל, קרבן חטאת מובא על ידי אדם שרוצה להתכפר, ועל כן השאלה כאן פחות רלוונטית.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם