שאלה
לום כבוד הרב,
אני לא מוצאת מקור יהודי להשקפה מאוד רווחת בקרב ציבור דתי היום:
"צריך להסתכל רק על הטוב, לא לשים לב לדברים הלא טובים שקורים במציאות".
לי אישית זה נרא כסתירה גמורה ליהדות : הרי השם הוא מקור הכול, אז למה להתעלם מהמציאות הלא טובה שבאה ממנו ויש לה מטרה , כמו לעורר אותנו , או כמו להזדהות עם סבל הזולת ?
בפועל זה יוצר אווירה מאוד אדישה ואטומה לסביבה.
על איזה מקור יהודים השקפה זאת מסתמכת ומי מפית אותה בציבור ?
בכבוד רב,
אווה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את בצדק מסתייגת מהשקפה שמתעלמת מן המציאות. את וודאי צודקת שאסור להתעלם מסבל וייסורים שבאים עלינו כפרטים וכעם. הוכחה פשוטה לצדקת דרכך היא מסכת תענית. המסכת מתארת את החובה ואת הדרך הנכונה להתייחס לאסונות שבאים עלינו - כפי שאת מציינת, לעורר לתשובה ותיקון.
עם זאת יש מי שחי את הסבל והאסון באופן קיצוני מגיע לייאוש ודיכאון אישי ולאומי. דיכאון וייאוש לא הולמים אדם מאמין. אמונה באלהים כל יכול שברא עולם בטוב ומבקש להיטיב לברואיו מחייבת אופטימיות מלאה. באותה מידה שהתורה קובעת עונשים להולכים בדרכי רשע, כך היא מבטיחה קיום נצחי לעם ישראל, ישועה וגאולה. רבי עקיבא מלמד את ההתבוננות הנכונה:
"פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?... אמר להן:... תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש', בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם'... עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".