שאלה
שלום לכבוד הרב. אני מתמודדת עם קשיים אישיים, עקב מחלה ממנה סובל בעלי. יש עלי המון עומס, בעקבות הטיפול בו, בבית בילדים וכמובן הצורך לעבוד ולפרנס. תפילה ושיחות עם בורא עולם, תמיד עזרו לי. אבל בימינו הכה קשים, כשכל כך הרבה אזרחים וחיילים נהרגו, נחטפו, נשבו, כשכל כך הרבה משלנו שומרים עלינו ועוברים תופת כדי שנישאר בטוחים, התחושה שלי היא שלהתפלל על עצמי, היא פינוק ואגואיזם כי האתגרים שלי הם כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש מסביב. מרגישה שמותר לי להתפלל רק על כלל ישראל ולכוון רק למי שנמצא בצרה וצוקה, בעקבות האירועים הקשים. ועם זאת, אני מצויה במשבר שלפעמים גוזל ממני כל טיפת שמחה שיש לי. האם ראוי שאתפלל בתוך כל הכאוס גם על עצמי ועל משפחתי? שאתחנן לבורא עולם שייתן לי כוחות להחזיק גם את עולמי הפרטי? תודה מקרב לב על המענה. ושנדע בשורות טובות וימים שקטים, במהרה.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, אני מבקש לחזק ולעודד בימים הקשים האלה. יהי רצון שיקויים בנו "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה".
האם אפשר להציע לך דרך אחרת להתבונן על העניין ?
סולם.
סולם שמוצב ארצה, ונוגע בעניינים האישיים שלנו, ובתשומת הלב לקשיים ולעומס, לילדים ולעבודה. לא לחינם קבעה ההלכה כי "שלך קודם לשל כל אדם", ו"חייך קודמין לחיי חברך". בתפילות הציבוריות אנו מתפללים קודם כל על הציבור, ורק בסוף על עצמנו (שימי לב שכל תפילת עמידה היא בלשון רבים, אך "א-לוהי נצור.." היא ביחיד), אולם את התפילות האישיות אנו בונים אחרת. אשמח אם תקראי את https://bit.ly/3zbF3aQ.
ומתוך כך, ולאחר מכן להתפלל על הציבור. על החטופים. על החיילים. על המשפחות. על הפצועים. על כל כלל ישראל שמצוי כעת במצוקה ובצרה, וגם על אחינו שבתפוצות, שאף עליהם עוברים ימים לא קלים.
ויהי רצון שתתקבלנה תפילותינו ברצון.
כל טוב וחיזוק