מידת הגאווה

שלום וברכה

ישנן דרכים רבות בעבודת המידות, ואני מבקש להציע בפנייך את מה שאני מאמין בו והולך בדרכו. אם הדברים יפים בעינייך – טוב הדבר, ואם לא – אנא שובי ונחפש ביחד דרך אחרת.

נראה לי כי הדרך הטובה ביותר היא ללכת בפשטות.

העובדה שאת לא אוהבת את העובדה שעוקצים אותך היא טבעית, אנושית, ופשוטה. את לא צריכה להתאהב בדבר, ומותר לך לא לאהוב את העקיצות האלה, ולשמוח אם הן לא תהיינה. זו לא השתקפות של הבעיות שלך, אלא דבר מה טבעי ופשוט שאדם אינו אוהב שעוקצים אותו.

אנחנו לא חייבים לנתח את הסיבות להתנהגות של השני. יכול להיות שהיא עושה זאת כי היא מקנאה; ויכול להיות שהיא עושה זאת מסיבות רבות אחרות. משעה שאין אנו מנתחים את הסיבות להתנהגות של השני – אנחנו גם לא מסתבכים בשאלה האם זו גאווה מצדנו או לא. אם את חשה כי יש צורך בהתמודדות עם מידת הגאווה – אכן חשוב מאוד לעסוק בכך, אולם כל זה ללא קשר לשאלת העקיצות.

האם לענות לעקיצות ? יש מעלה גדולה כאשר אנחנו מ"הנעלבין ואינם עולבין". כדאי ללמוד את ביאורו המופלא של הרב קוק לכלל הזה (קראי לדוגמה https://www.ypt.co.il/4120). אם זה מתאים לך – זה יותר טוב. הרווח בדרך זו הוא הרבה יותר גדול, שכן אין את נותנת לה להכתיב את חוויותייך וקיומך, כי אם עושה את הדברים כאשר את מנהיגה את עצמך. כך גם היא לא "דורכת" עלייך, כי את עצמך לא מייחסת לדבריה משמעות של ממש.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב