שאלה
ב"ה
לכיפה
שלום כבוד הרב יובל שרלו
ספר החינוך מצוה רכג - שלא ללקוט פרט הכרם
שלא ללקוט פרט הכרם אבל נעזוב אותו לעניים, שנאמר ויקרא י"ט, י' ופרט כרמך לא תלקט, והוא הגרעינים הנושרין בשעת קטיפת הענבים. והוא הדין לשאר האילנות הדומין לכרם, שנתחייבנו שלא ללקוט הגרעינין הנושרין (כגון זתים).
רמז משרשי המצוה כענין שכתבנו למעלה בפאה
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה פאה פ"ו מ"ה אי זהו פרט, זה גרגיר אחד או שני גרגרים הנפרטין מן האשכול בשעת הבצירה, אבל שלשה גרגרים (אפילו נפרדין אחת מהשניה) שנפלו בבת אחת אינו פרט. (והבוצר יכול לקחתם ואם משאיר הרי שוויתר אותם לעניים) היה בוצר ומשליך לארץ, כשמפנה האשכולות אפילו חצי אשכול הנמצא שם (בארץ) פרט (שהרי השאיר וויתר לעניים), וכן אשכול שלם שנפרט שם (בארץ) הרי הוא פרט. והמניח את הכלכלה (כלי כגון סל) תחת הגפן בשעה שבוצר הרי זה גוזל את העניים. ויתר פרטיה, במסכת פאה.
כתוב: הרי זה גוזל את העניים
גזל - אני מבין שזה דימוי. אך לא מבין איך אני צריך לבצור. בלי סל ?
תודה
תשובה
שלום וברכה
אם אני מבין נכון –
בצירה לא נעשית על ידי הפלת האשכול לתוך הסל, כי אם על ידי לקיחתו ושימתו בסל שהוא על מותני הבוצר, או בצד. בעדינות.
ההלכה אוסרת לשים סל נוסף מתחת לגפן, כדי שגם העוללות ייכנסו אליו, ולא יינתנו מתנות עניים.
כל טוב