שאלה
שלום לרב,
אני מוצא את עצמי מקנא בחבר שהתחתן כבר תקופה לא מבוטלת. לא נעים לי להיכנס לפרטים, אבל לא החתונה היא מה שגורמת לי לקנאה. אני מאוד רוצה להתחתן אבל זה לא העניין.
עשיתי חשיבה עצמית ארוכה ביני לבין עצמי והגעתי לכמה מסקנות שקשה לי לדבר עליהם בפני הרב שלי מסיבות די ברורות אני מניח.
החשש שלי הוא שגם אם אתחתן, לא אצליח להביא את הקשר לרמה שאני רוצה כמובן שזו עבודה ולא ברגע מיד לאחר החתונה, אבל קיים בי איזה חשש שאכשל בתהליך.
דבר שני, מאוד מפחיד אותי להיפגש בזמן שאני אשווה כל מיני דברים, ואני יודע שזה מתכון לאסון ובמקום לבנות יסודות מוצקים אני עושה בניה בחפיף.
מעבר לתפילות לבורא עולם שיושיע אותי ויעזור לי לצאת מהלופ האכזרי הזה של הקנאה שלא מוסיפה לי שום דבר בחיים חוץ מצער ודמיונות שווא. מה אני יכול לעשות כדי להיות עבד ה' גם בצרה הזו שאני נמצא בה תקופה לא ארוכה ואיך אני יוצא ממנה?
תשובה
שלום וברכה
בפסוק יפה בספר משלי כתוב:
"מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה".
לאמור: העצה היא בלבך. אתה יודע טוב יותר מכל אחד אחר כיצד לשאוב ולדלות את הדברים שיעזרו לך. אתה מנתח את מצבך ביושר, בכנות, בעמידה מול עצמך כפי שאתה. ואיש התבונות במקרה הזה יכול להיות אתה.
אין זוג שמסע הנישואין שלו אינו מסע אל הלוא-נודע, אינו מלא חששות מלכתחילה. כל זוג אינו מחזיק ביד את ההצלחה ואת הגשמת החזון והחלום המלא שלהם.
והחשש שמא ניכשל אינו רע. אולם במקום שהוא יהיה חשש משתק, הוא מסוגל להיות חשש מעצים – שמדריך אותנו להתאמץ ולעשות ככל יכולתנו. ומה שמעבר ליכולתנו – הוא מעבר ליכולתנו.
הדבר נכון גם להשוואות השונות. אתה יודע שהן מזיקות לך. זה חלק מהמים העמוקים שבתוך עצמך. וגם כאן – במקום להילחם בהשוואות לקבל אותן כנתון שקיים בך, ומעתה והלאה לשאול כיצד כן לחיות עם ההשוואות, ולא לנסות להתעלם מהן.
לאמור: צא מנקודת הנחה שאתה מקנא. קשה להילחם בקנאה עצמה. אולם למד לחיות עימה.
זו העצה הטובה ביותר שאני מכיר. נראה לי שהיא תועיל לך מאוד מאוד.
כל טוב ושבת שלום