שאלה
שלום
שאלה שמציקה לי על הלב, זכיתי לכיבוד הורים שנים רבות טיפלתי באימי שנפטרה בגיל 93 ולקחתי את זה מאוד קשה ( כבר כתבתי לך על זה אל יש לי שאלה אחרת) טיפלתי דאגתי לה 24/7 היא רצתה רק אותי והיתה כל חיי אני בוכה כמעט כל יום על חסרונה
אבל דבר אחד מציק לי לפני שנפטרה כמה שבועות לפני ניקיתי את הבית ואמרתי לה אני מביא לך לאכול ( אני הייתי מאכיל אותה תמיד) ופתאום דהבאתי לה את האוכל היא צעקה שהיא לא רוצה ודחפה את הצלחת ( והיא ביקשה שבסדר היא רוצה לאכול לפני) ואז כל הרצפה התלכלכה ואז כיסתי עליה בקול למה? אם לא תאכלי יהיה לך בעיות ותצרכי לעלות לבית חולים ( כי כבר כמה פעמים שבקטשי אכלה) הבנתי יותר מאוחר שזה קשור לדמנציה שהיתה לה, ואז הרגשתי כעס על עצמי חחבקתי אותה והתחננתי אליה סליחה לא התכוונתי נישקתי וחיבקתי אותה ואז היא חיבקה אותי ואמרה לי הכל בסדר אני סולחת, אבל כאילו לא הצלחתי לסלוח לעצמי עד היום כי עשיתי לה כל כך טוב המון שנים שרגע אחד כזה קלקל לי ואולי זה היה מדאגה אליה שתאכל אבל הרגשתי שאני חייב לבקש סליחה ואפילו טיילנו למחרת ואכלה איתי גלידה אבל זה לא יוצא לי מהראש איך אגרום לעצמי להבין את זה ושהיא סלחה וזה היה מדאגה אשמח לעצה טובה היא היתה כל החיים שלי ותמיד נלחמתי על הבריאות שלה והיא חסרה לי כל יום חלל ריק נשאר בי?
תודה
תשובה
שלום וברכה
האם אני רשאי להציע לך דרך אחרת להתבונן על המציאות הזו ?
עשית כל כך הרבה למען אמא שלך. היא הכירה בזה. היא שמחה בך. אתה טיפלת בה יותר טוב מכל אדם אחר.
ופעם אחת - נפלת. בני אדם - נופלים. זה מי שאנחנו.
והצלחת להתרומם. לבקש סליחה. בדיוק כפי שצריך.
והיא סלחה לך.
וזו בדיוק הדרך בה בני אדם צריכים להתנהל כאשר הם הולכים בדרך נכונה.
ועכשיו,
כל כך יהיה טוב יותר אם תתמקד בכל הדברים הטובים שהיו ביניכם,
ולא תקלקל את הזיכרון המיוחד הזה עם תסבוכות וחרטות מיותרים.
ותצמיח מתוך עצמך דברים טובים מזיכרונה הטוב, וממה שהיא נטעה בך...
כל טוב ובשמחה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם