שאלה
ב"ה
לכיפה
שלום כבוד הרב דוד לוי
ספר החינוך מצוה ל - שלא לישבע לשוא
שמות כ', ז'
וזהו הענין בעצמו שהשבועה אינה חלה על דבר מצוה והנדר חל אפילו על דבר מצוה שם דף ט"ז ע"א, שהנשבע מדבר על גופו, וגופו כבר נתקיים באותו ענין מהר סיני, אבל בנדר אינו מדבר אלא על הדבר שרוצה להכניס בגדר האיסור, ועל אותו הדבר ממש לא נתקיים הוא מעולם, ולפיכך חל עליו האיסור, ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו,
כתוב: והנדר חל אפילו על דבר מצוה
בהנחה שהכוונה שאני נודר לא להניחל תפילין
אנני מבין בפשט למה חז"ל לא ביטלו כמו בשבועה
תודה ממשה
תשובה
שלום לך
אין אלו דברי חכמים אלא הבנה בהבדל בין שבועה לנדר. אסביר זאת.
שבועה היא על האדם - לכן האדם, כל אדם נשבע בהר סיני לקיים את המצוות. אין שבועה יכולה לחול על שבועה.
נדר הוא על חפץ. האדם הנודר מחיל דין איסור על חפץ מסוים ולכן אם הוא נודר ואוסר עליו את כל הסוכות שבעולם, הרי שאינו יכול לקיים מצוות סוכה. כך יוצא שהוא עדין מחויב למצוות סוכה אבל אין לו כיצד לקיימה כיון שנדר שלא להכנס לאף סוכה בעולם. זו דוגמא לנדר על דבר מצווה לבטל את המצוה שחל.
בברכה דוד לוי
098987548