איזו הוראה הרב היה נותן היום למפלגת הציונות הדתית

שלום וברכה

המפלגה הקרואה ציונות דתית היא בעלת עמדות שלה, ואינה נזקקת לעצות של בני אדם אחרים. לכן, מה אני חושב שהיא צריכה לעשות - אינו רלוונטי. היא תחליט מה היא עושה. אני בוודאי לא נותן הוראות למפלגה. מי אני.

אני יכול רק להציע:

לראות חשיבות גדולה בשינוי יחסי הכוחות שבין הכנסת, הממשלה ובית המשפט, כי בית המשפט אכן פלש לתחומים לא לו. אני מבקש להדגיש כי כתבתי על כך כבר בעיתון הארץ לפני למעלה מ25 שנים: https://drive.google.com/file/d/1VrIHhsBx5VK4VkL80bMCXIXnnGiId6UW/view?usp=drivesdk

הדרישות העקרוניות הן נכונות. מה שהצטרף להן הוא שכרון כוח.

וזה מחייב לעשות משהו אחר לגמרי:

לקרוא את המציאות בדרך אחרת מזו שהיא עושה כעת. להסתכל על הסכנות האדירות לתורת ישראל ולזיקה של עם ישראל אליה, לאומה הישראלית, למדינת ישראל, לארץ ישראל. היא נמצאת היום במקום המפלג ביותר והקורע ביותר, והסיכון שיש לזה במחיר הרוחני העצום הוא דבר שאסור לעשות.

לקרוא את המתנגדים למהלכים בדרך אחרת. לא את הפוליטיקאים שבהם, שדרכם היא בושה גדולה, כי אם את ״העם שבשדות״. הוא יהודי ורוצה בזהותו, הוא ציוני, הוא חלק מנושאי המדינה הזו על כתפיהם. להפסיק את דברי הבוז והזלזול, השקר והלבנת הפנים. בד בבד, לזכור שיש בעם ישראל גם אנשים שביטול החקיקה לחלוטין תיחשב בעיניהם כבגידה ולפילוג לא קטן יותר.

להתנהל אחרת. לראות חשיבות עצומה כי מהלכים אלה יבוצעו בשני שלבים. בשלב הראשון - שיח שבו כל צד מבקש ללכת הכי רחוק שהוא יכול לקראת השני. בשלב השני - הכרעה. לא כפי שהדברים מתרחשים היום. להסכים להידברות אמת. להיות המחברת. לא המפלגת הראשית.

אני מאמין גדול בעם ישראל, ובאפשרות לעשות דברים אחרת. הלוואי והיא תוביל את המהלך הזה.

רק לזכור: עצות פוליטיות הן לא התחום שלי. צריך להכיר בכך שבפוליטיקה יש כללים אחרים מאשר בעולם הרוחני רבני. מול צד שני, שגם בו יש צללים רבים, צריך להיזהר. ולכן הם חייבים לפעול בדרך פוליטית. לכך הם נבחרו. אבל הפוליטיקה אינה חזות הכל. יש דברים מעליה.

וזו לוואי והיא תנהג כך.

כל טוב