יוצאים ביחד, וההורים מתנגדים: להילחם או לוותר?

היי, קודם כל אני שמחה שפנית אלינו!

אני חושבת שאת מעלה פה דילמה באמת לא פשוטה וזה באמת טוב רגע לעצור ולעשות איזה שהיא הסתכלות מחדש על הסיטואציה, לבדוק איך זה גורם לך להרגיש ואיך כדאי לך להתנהל בה.

הרבה פעמים כשאנחנו מרגישים קשר טוב ומיוחד עם מישהו אנחנו יכולים למצוא את עצמינו ממש מצפים, מתפללים ורוצים שהדברים האחרים שלא קשורים בנו, יסתדרו.

לא בכל יום פוגשים אדם שמצליח לגעת בנו בלב, שאנחנו מרגישים לידו בנוח ושהקשר הוא קרוב ואמיתי, מהדברים שתיארת נשמע שהוא אדם כזה ולכן קשה לך מאוד לוותר עליו ואני לגמרי יכולה להבין.

מצד שני, את גם מתארת כאן בו יש בחיים עוד גורמים נוספים שמשפיעים כשאנחנו רוצים להתקדם צעד אחד קדימה עם הקשר ולראות אותו כרציני ולבנות ביחד עתיד עם אותו אדם, ופה זה יכול קצת להסתבך.

לפעמים לא מגיעים מאותו רקע, אותו סגנון משפחה, אותו סגנון דתי, אותם ערכים, מנהגים.

לפעמים הפער הוא כי גרים מאוד רחוק וזה מקשה להיפגש (אפילו יש כאלה שמכירים בחוץ לארץ וצריכים להתמודד עם הקושי של המרחק), לפעמים יש פער גילאים גדול וכל אחד נמצא במקום אחר ועם רצונות אחרים להמשך, ולפעמים- כמו שתיארת, המשפחות לא מוכנות לקבל את בן הזוג, או שלא מוכנות שיהיה לילד שלהם באופן כללי בן זוג בשלב מסוים.

זה נשמע באמת לא פשוט שאחרי הקשר שיצרתם היית צריכה לשמוע על כך שאבא שלו לא מוכן לקבל אתכם יחד ושבעקבות הדבר הזה נפרדתם ושזה הפער שאתם הייתם צריכים להתמודד איתו.

ואכן, לא מעט פעמים אנחנו מגלים שאהבה היא לא הכל, היא אמנם חשובה מאוד ועיקרית בתוך הקשר, אבל יש עוד דברים מסביב איתם אנחנו צריכים להתמודד.

אז איך אפשר להתמודד איתם ומה אפשר לעשות במצב כזה?

1. האם הוא הסביר לך מה הסיבה שאבא שלו לא מעוניין בקשר שלכם?

אני שואלת את זה מכיוון שאפשר לנסות לחשוב האם מה שאבא שלו דיבר הוא בר שינוי? אולי זה עניין של זמן, של גיל או של בגרות מסוימת שהוא רוצה לבן שלו? כי אם כן אני חושבת שזה אולי דבר שיכול להשתנות.

האם הוא לא רוצה מבחינה אחרת? אני חושבת שהסיבה לפרידה היא משמעותית כאן וחשוב להבין עם בן זוגך הקודם על מה הדברים יושבים והאם אפשר לשנות אותם.

2. נשמע שרק לאחרונה התחלת לתת לפרידה מקום והקפת את עצמך בעיסוקים ואנשים כדי לא להתעסק בזה, ועכשיו מתחיל איזשהו תהליך של הבנה יותר מעמיקה של מה קרה שם, הבנה האם את רוצה לשחרר או דווקא להילחם.

הייתי מציעה לך להתייעץ על זה עם חברה קרובה/ אחות/ אמא, או מישהי שמכירה אותך טוב ויכולה לעזור לך ולשקף מה דעתה מהצד. אני חושבת שלדעה של הקרובים אלינו במצבים הרגישים האלו שהצגת היא חשובה, הם יכולים לתת לך זוויות נוספות שלא חשבת עליה ובנוסף לכך זה עוד דרך לעבד את מה שהיה, לחשוב על מה שיהיה ולהחליט.

3. האם כדאי להילחם או לשחרר? שאלת השאלות.

אני יודעת שהכוונה שלך כאן בכתיבת השאלה הייתה אולי לקבל מאיתנו איזה שהי תשובה ל"מה נכון לעשות".

אבל אני חושבת שבנושאים מהסוג הזה אין נכון או לא נכון אלא יש מה את מרגישה שאת רוצה, מה את חושבת שכדאי, ועם מה תהיה שלמה יותר- כי לכל החלטה שתקבלי יהיו יתרונות וחסרונות, לא משנה באיזה שביל תחליטי ללכת, אני חושבת שהעיקר שתהיי שלמה, מחוברת לעצמך ומחוברת לרגשות שלך. זה לא קל! אני יודעת. זאת אומנות להקשיב לעצמינו ולהחליט, זה לא דבר שלומדים ביום, אבל את בעיצומו של תהליך כזה ורק את תדעי מה הדבר שנכון עבורך. אני מזמינה אותך גם לדבר איתנו בואצאפ שלנו כדי שנוכל לעזור לך לחשוב ביחד באיזה שביל כדאי ללכת.

4. בקשר לשאלתך האם לחכות לאחרי השירות- אני חושבת שזה מאוד תלוי מה הסיבה שבשבילה שווה לחכות. אם הסיבה היא כדי שתהיו גדולים יותר ותוכלו להחליט את זה בצורה יותר רצינית ביחד אז אולי אפשר לחשוב על זה, אבל אם זה רק בשביל שיעבור הזמן אז אני חושבת שאת לא בהכרח צריכה לחכות, שאם את מחכה לסוף השירות תעשי זאת רק אם יש משמעות לדבר ולא רק לשם ההמתנה.

אני אסביר למה- בעיניי אם יש דברים בזוגיות שהייתה לכם שאת רוצה לברר עם עצמך, לברר איתו, לברר עם המשפחה שלו והם יושבים עלייך ביום יום אולי כדאי לפתור אותם ולהחליט, כי יכול להיות שלא יהיה ביניהם תיאום ציפיות והוא לא ירגיש כמוך ואת תחכי לשווא, ולכן אני מאמינה בשיחה של כנות ובלפתור את הדברים ולא לדחות אותם יותר מידי. אבל שוב כמובן שזה תלוי סיטואציה ואני מאמינה שאת יודעת מה יותר מתאים.

5. דבר נוסף שאפשר לעשות בעיניי במידה ואת מרגישה שזה עוד יושב עלייך, זה לקבוע איתו פגישה שבה אתם מדברים על הדברים פתוח, להגיע מוכנה ופתוחה לאופציה שהמצב עם אבא שלו לא השתנה ושהמצב ביניכם ימשיך ככה, ומצד שני גם בכל זאת לשתף אותו את שעל ליבך, את המחשבות עליו ואת הקשר הטוב שהיה. אני חושבת ששיחה פתוחה אמיתית וכנה היא ברוב המקרים דבר טוב שמוריד מאיתנו הרבה.

לסיכום: תיארת בשאלה שלך דילמה בין הראש ללב, דילמה שלא מעט זוגות שנפרדו מתמודדים איתה. האם נכון להילחם או שאולי כדאי לשחרר? ועוד שאלות נוספות שעולות סביב הנושא.

אני שמחה לשמוע שאת בחורה ששואלת את עצמה שאלות, גם אם הן קשות. נשמע שאת מודעת לעצמך ולרגשות שלך ושאת באמת רוצה לתת להם מקום.

דיברנו על כך שאולי כדאי להבין לעומק למה אבא שלו לא מוכן לקבל את הקשר? להבין האם זה דבר בר שינוי? וככה להבין האם יש לכך פתרון ואפשר לחשוב עליו.

בנוסף לכך הייתי מציעה לך להתייעץ עם אדם קרוב אלייך ולשאול את דעתו, הוא יכול לתת לך נקודת מבט נוספת שלא חשבת עליה, וגם לגרום לך להרגיש שאת משתפת ולא מתמודדת עם זה לבד. אני גם חושבת שלכל החלטה שתקבלי יהיו רווחים ומחירים ולכן לאט לאט את תביני יותר עם עצמך מה ההחלטה שיותר מתאימה בשבילך. ולבסוף- אולי גם כדאי לקבוע עם בן זוגך לשעבר שיחה בה אתם משתפים אחד את השני על מחשבות שעולות בעקבות הפרידה, להשמיע לו את דעתך וגם לשמוע את דעתו, הדבר יכול לגרום לך לתחושת שחרור בכך שאת משתפת, וגם הזדמנות לשמוע מה הוא חושב ומרגיש.

אני מזמינה אותך לדבר איתנו על כך ולהמשיך לשתף!

את מוזמנת לכתוב שאלה חדשה באתר (אני אצרף כאן גם קישור ישיר לטופס לשאלה חדשה אם תרצי) https://www.makshivim.org.il/ask-away ובנוסף לזה אנחנו זמינים גם בשיחת טלפון:

כוכבית 8298, וגם בוואצאפ במספר: 052-468-3927.

מוזמנת בשמחה לשלוח הודעה ולספר מה איתך, להתקשר אלינו או לשמור אותנו באנשי קשר!

בהצלחה,

חן

מוקד חברים מקשיבים