איך להיות מסופקת ולשמוח בעשיה שלי?

טליה יקרה.

שמחתי לקבל את השאלה שלך. היא חשובה מאוד וטוב לתת עליה את הדעת. מצוין שאת לא נשארת עם כל זה לבד ופונה אלינו.

נתחיל מהשאלה הראשונה:

זה מאוד טבעי ובריא להרגיש מה שאת מרגישה, כולנו כאלה, אם אנחנו מסתכלים לאמת בעיניים ולא חיים בהדחקות.

לפני הכל, רוצה להגיד לך שבעיני אנחנו מדברות על תהליך, על משהו שנבנה לאט, בהקשבה פנימית ועם הרבה סבלנות. לדעתי זה לא משהו שקורה ביום אחד. שולחת לך את המתווה שאולי יכול לסייע לך.

1. התחושה שלנו לגבי המעשים שלנו בעולם מתחילה מלהסתכל מקרוב. לבקש לבחור לראות איזה טוב אנחנו עושים. מציעה לך לכתוב לעצמך מה את עושה ביום חול רגיל, ומה את עושה בשבת. תתחילי לעשות רשימות ותראי בעיניים פקוחות, במבט פשוט, כמה טוב את זוכה לעשות: להודות על זה שאת בריאה, לעמוד לפני ה' בתפילה, לכבד הורים על בסיס קבוע ולהשתדל גם כשקשה, לבקר ולארח את סבא וסבתא (אם יש לך), לסייע לאחים, להקשיב לחברות, ללמוד תכנים תורניים שמצמיחים אותך, להעביר פעולות לחניכות, והרשימה עוד ארוכה.

בעיני, זו זכות גדולה לעשות את כל זה. זכות גדולה להבחר כדי לפעול את כל הטוב הזה בעולם. להיות בימינו, נערה שאוספת כל הזמן טוב אל תוכה ורוצה לתת. שהזמן שלה מלא וצפוף בעשייה חיובית.

2. עוד דבר שחשוב לנו לדעת זה שאנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו פועלים בעולם. למה? כי לא כולם ישקפו לך עד הסוף מה נתת להם. כי הרבה פעמים העשיה שלך משפיעה הרבה מעבר ליום ולשעה, היא משאירה חותם, היא מעצבת תודעה. את לא תדעי לעולם כמה הנוכחות שלך ואיך שאת נראית משפיעה על חניכות וגם על חברות. כמה אנשים גדלים מתוך מפגש חי איתך. כמה את הולכת עם אחרים בתוך הלב, ולאורך זמן.

3. זה בהחלט משמח לקבל מילים טובות מאחרים, אבל הכי חשוב שאת תגידי אותן לעצמך. שאת תייקרי את הטוב שאת עושה, ולא תהיי תלויה באישור של אחרים. השמחה שלנו מגיעה מבפנים, מלהיות על עיקר, מלהכיר את הטוב שבנו, לסמן אותו, להסתכל עליו מקרוב, לפרק אותו לפרטים, ולראות כמה כל חלק הוא גדול. כי מעשים קטנים בונים אנשים גדולים. וכמו שפעם שמעתי מהרב בר: זה לא כמה ימים יש לנו בחיים, אלא כמה חיים יש לנו בימים.

אנחנו כל היום מדברים לעצמנו. אלה המחשבות שלנו, שהרבה פעמים מרגיש לנו שאין לנו שליטה עליהם. וזה לא נכון. יש ועוד איך. החיים שלנו נבנים לא רק ממה שקורה לנו, אלא הרבה יותר מזה מהפרשנות שאנחנו נותנים למה שקורה. איך אנחנו קוראים למה שקורה לנו במילים, מבפנים. וזה מה שמעצב את התודעה שלנו ובונה בנו עמדה נפשית ביחס לאיך לגשת לדבר הבא שיש לנו לעשות.

את מחליטה איך לקרוא בשמות למה שקורה לך בחיים. את מחליטה אם מה שקורה לך מחבר או מרחיק, בונה או סותר אותך, מרגש או מקטין אותך. את מחליטה כשמשהו לא הולך לפי מה שרצית ותכננת באיזה שם לקרוא לו בתוכך. ואיך את מתייחסת לכל הטוב שאת זוכה לעשות בכל יום, ומה להמשיך לעשות ממנו הלאה בתוכך: איזה מקום לתת לו, ומתי לבקר את המקום הזה, והאם לבנות עליו טרסה או מרפסת או אולם. או להקטין אותו לגודל של גרגר חרדל שנעלם.

ובעניין השאלה השניה:

כיף לך שזכית לתפילה כל כך טובה, בקרוב אצלי.

בעיני, קודם כל תחגגי את מי שאת, נערה שרק מחפשת לגדול ולבנות את עצמה מבפנים, והכי טוב שאפשר, שרוצה את ה' באמת, שמנסה לעשות כמה שיותר טוב בעולם. וזאת באמת חגיגה רצינית.

וגם תחגגי את התפילה הזאת היקרה שלך.

איך?

1. הייתי מתחילה בהודיה לה': אומרת לו במילים פשוטות: תודה לך שנתת לי חיים ורצונות טובים, ומילים של תפילה והתקרבות, תודה על ריכוז והבנה ופתיחת הלב, תודה על נשיאת עיניים לשמים ועל האמונה בכוח של התפילה בחיים שלי.

את יכולה להוסיף כמה פרקי תהלים של הודיה כמו: פרק לג, ק, קג. ואפשר להוסיף שירים של תודה לה'.

2. תכיני לעצמך ארוחה טובה ופשוט תהני. גם בגוף גם בלב.

תמשיכי לעשות טוב בעולם, ולשמוח בעצמך. ומאוד מוזמנת להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

ברכה והצלחה,

ממני נועה

מוקד חברים מקשיבים