שאלה
אני מתחברת יותר לאלוהות בפניה ובדימיון של לשון נקבה ולא של זכר.
מה יחס היהדות לכך?
תשובה
לשואלת היקרה שלום רב.
אלוהים בורא העולם הוא אינסופי - מציאות שאיננו יכולים לתפוס ולהבין כלל וכלל. כמובן שלא שייך לגביה לא ענין של זכר ולא ענין של נקבה, משום שזכר ונקבה זה ענין של הביולוגיה של העולם הזה, שהוא כאמור, נברא.
אכן, השפה העברית, מחייבת אותנו להכריע האם מתייחסים לקב"ה בלשון זכר או בלשון נקבה, וכאן השאלה איך נכון להתייחס אליו.
הפניה לבורא עולם עצמה היא דבר מופלא ונשגב מאד. איך ברוא יכול לדבר ולבקש בקשות מבוראו. אמנם, התורה וחז"ל הדריכו אותנו שדבר כזה אפשרי, ולא רק זה אלא הדריכו אותנו בדרך בה יש לממש את הפניה הזו.
על כן, כיון שהתורה וחז"ל מדריכים אותנו לפנות לקב"ה בלשון זכר, אסור לנו לפנות אליו בלשון נקבה - לא משום שהקב"ה הוא יותר זכר מנקבה חס וחלילה - אלא משום שאין אנו יכולים לפנות לקב"ה אלא בדרך שבה התורה וחז"ל מדריכים אותנו, ולולא ההדרכה שלהם, לא היה מקום כלל לפניה לבורא עולם.
בהצלחה רבה
טוביה