אסימטריה בקשרי נישואין ומשברי האמונה

שלום וברכה

אני מבקש להזמין אותך למסע, ולדרך בה אני מתמודד עם השאלות החשובות שלך. אין מדובר בניסיון לשכנע, באפולוגטיקה, בעיוות מה שכתוב בתורה או בכל עניין אחר. זוהי הדרך בה אני הולך, וכל שאני יכול לעשות הוא לשתף אותך, ואת ההכרעה האם ללכת בדרך זו להותיר לך. מטבע הדברים אכתוב בקיצור, אך בכל מקום בו תהיה בקשה להאריך ולפרט – אשמח.

המסע הזה מורכב משני שלבים. בשלב הראשון שלו אני מבקש לחזור אל ימי התורה עצמה, ולבחון את כל השאלות מסוג זה שם: בין אם מדובר בהריגת עמי כנען (אפשר לקרוא מאמר קצר על כך כאן: https://bit.ly/3STNVMf (הוא נכתב כפי שתראי לבתי ספר חילוניים, והולך בדיוק באותה דרך שאני מציע); בין אם מדובר ביחס לעבדות; בין אם מדובר בשיטת החלפת השלטון שהייתה נהוגה בישראל, כמו גם בעולם כולו, והיא חיסול כל השלטון הקודם; בין אם מדובר במלוכה בכלל וכדו'.

כשאני עושה זאת אני מגלה תמונה אחרת לגמרי מזו שמתוארת בשאלה, וגם זה בכל ההקשר כולו: בין אם מדובר ברשעת עמי כנען, ובאפשרות שניתנה להם לכרות ברית לשלום, בניגוד מוחלט לעולם הלא-מוסרי ששרר אז; בין אם מדובר בחוקי העבדות שעל רקע תקופתם היו נאורים מאין כמותה (אי-הסגרת עבד על פי פשוטו של מקרא; חובת שביתה של העבד ביום השבת; יציאת עבד בשן ועין וכדו'); בין אם מדובר במלוכה (אין דבר דומה לפרשת מלך בעולם כולו; שוויון בפני החוק; הגבלת כוחו של המלך) ועוד ועוד.

בכל התחומים האלה נהגה התורה בדרך הארץ של העולם, וכמקובל בעולם הקדום, ועל בסיסו תבעה מעם ישראל להיות הרבה יותר מוסרי והרבה יותר אנושי. ניתן לרשום רשימה ארוכה מאוד, הנלמדת מהשוואה בין החוק התורני ובין חוקי חמורבי, או כל חוק אחר במזרח הקדום. זו קריאה עצומה לבנות קומות יותר גבוהות מדרך הארץ של העולם.

וגם בענייני נישואין. השאת ילדות קטנות היא דרך הארץ של העולם בזמן נתינת תורה, ועל בסיסה התורה מציבה מחויבות כלפיהן (באמה העבריה: שארה כסותה ועונתה לא יגרע) ואפשרות לצאת מחיים אלה בבגרותה או בכך שהיא לא זוכה במה שמגיע לה. נערה בת 12 בימי המקרא לא חיה בתודעה שאת מתארת (נסי לשער באיזה גיל נמצאת הגיבורה של שיר השירים, אם יש בינה ובין אחיה ויכוח, כאשר הם טוענים "אחות לנו קטנה ושדיים אין לה", והיא טוענת "אני חומה ושדי כמגדלות"). הדבר נכון גם לגבי הנישואין, מספר הנשים, או היחס לפגיעה מינית בכלל (ההכרה בפגיעה מינית העומדת בפני עצמה לא הייתה קיימת שם. ברם, היה איסור לאנוס כחלק מהאיסור לפגוע בגופו של אדם אחר).

פרשת אשת יפת תואר אף היא מלמדת על כך, וכך כתבתי באחד מגיליונות פרשת השבוע על פרשה זו: " את פרשת אשת יפת תואר צריך ללמוד בשני שלבים. ראשית, "דיבר הכתוב בהווה", וכאשר אנו לומדים אותה על רקע היחס לנשים שבויות במחנה המלחמה בימי המקרא – אנו מתמלאים התפעלות עצומה. במחנות של צבאות אחרות הן היו נאנסות ללא היסוס, ואנו קוראים במגילת איכה את שנעשה לנו "נשים בציון עינו, בתולות בערי יהודה (ה, יא); לא היה להן כל מעמד, לא התחשבות בצערן, לא נתינת מרחב לבכות את אבותיהן ואמותיהן; האלימות המלחמתית הופנתה אליהן, והחיילים הלוחמים עשו בהן כרצונם. מציאות זו ממשיכה גם לימי המשנה, וההלכה משקפת מציאות המחייבת אותה לקבוע שעיר שנכבשה על ידי צבא – כל הנשים שהיו שם נאנסו: "עיר שכבשוה כרכום, כל כוהנות שנמצאו בתוכה, פסולות" (כתובות פ"ב מ"ט). מצב המלחמה, להט שפיכות הדמים של הלוחמים, גסות הגוף והנפש, בוז לכבוד של השבויה וכדו' – כל אלה הפכו את הנשים בעת המלחמה לנפגעות מובהקות.

על רקע זה, מצווה התורה בפרשת השבוע שלנו "ונשמרת מכל דבר רע", ומחנה המלחמה של עם ישראל מצווה על ידי הקב"ה להתנהג באופן שונה לחלוטין: "...והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע... (רמב"ן שם); על רקע זה, נלמדת פרשת אשת יפת תואר כמורת דרך בתחום מוסר המלחמה, במישורים שונים: הן בתחום בין אדם לשבויית המלחמה, וההתחשבות המסוימת ברגשותיה; הן כלפי קדושת האדם והיחס הנכון לעריות; הן על ידי החשיבות העליונה של ההתנהגות המוסרית "לא תתעמר בה תחת אשר עינית" – התורה מכירה בכך שמצבה הוא מצב של עינוי, ואינה מתירה להתעלל בה ולייסר אותה. בפרשה שלנו אפוא נזרעים זרעים משמעותיים ביותר של יסודות ההתנהגות היהודית גם בעת מלחמה, וממנה צומחת המחויבות למוסר המלחמה בימיו של המקרא עצמו".

האם כיום מותר לרצוח כדי להחליף שלטון ? האם מותר לשעבד אדם לא יהודי ? האם מותר כיום לשכב עם אשת יפת תואר במלחמה ? האם מותר לאנוס אישה או גבר ? האם היחס בין איש ואישה הוא אותו יחס שאת מכירה מהתורה ?

זה החלק השני של המסע. זהו תפקידם של חכמי התורה שבעל פה לאורך הדורות. הם המופקדים על התשובות לשאלות אלו. התורה שבעל פה היא שמעצבת את החיים שלנו לאור התורה, ומעבירה את תורת משה רבנו מדור לדור. זו הסיבה שכיום רצח להחלפת שלטון הוא שפיכות דמים נוראה ואסורה; זו הסיבה שאין אנו מקיימים עוד את דיני עבד כנעני, ואף לא חולמים לחזור ולקיים אותם; זו הסיבה שלא יהיה רב כלשהו בעולם שיתיר לשכב עם אשת יפת תואר בהקשר של המלחמה; זו הסיבה שלא יהיה רב בעולם שלא יפעל לענישה חמורה של אונס אישה וכדו'. אלו הם דברים מוחלטים.

יש כמובן מהלכים הפוכים בכיוונם, וחכמי התורה שבעל פה לימדו אותנו להיות נאמנים באופן מוחלט לדינים שונים בתורה. ויש תחומים שבהם התמונה מורכבת משתי התנועות. דוגמה לדבר היא הזוגיות והמשפחה, שבהם לימדו אותנו חכמי התורה שבעל פה גם להמשיך ולראות הבדל בין גברים ונשים וממילא חלק משמעותי מההלכות הנוגעות בכך נותר על כנו, וגם לשנות באופן משמעותי את מבנה המשפחה והזוגיות, למן מעשה שמעון בן שטח בתקנת הכתובה, רבנו גרשום מאור הגולה בתקנות שונות, ועד המצב היותר שוויוני בימינו אנו.

ההלכה לא התחייבה לכך שנבין את הסיבות לכל דבר שבה. לא זו בלבד, אלא שהיא לא התחייבה להתאים את עצמה לכל תחום בתפישת עולמנו, ולעתים מזומנות היא תובעת מאתנו לצאת מהבועה של העולם שלאורו אנחנו סוברים שיש לחיות, ולהיכבש על ידה ועל ידי דרכה. חלק מזה היא הקביעה שיש הבדל בין גברים ונשים, והבדל זה בא לידי ביטוי בתחומים שונים בהלכה, כולל הבדלים בהקמתה ופירוקה. היא צמצמה מאוד את משמעות ההבדלים האלה, אולם לא ביטלה אותם לחלוטין.

ואת המסע שלך אל הקב"ה ואל ההלכה תצטרכי ליצור בעצמך.

כל טוב ומועדים לשמחה

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה