שאלה
שלום, רציתי לשאול בעניין כוונה בתפילה.
אני אוהבת לעשות מדיטציה קצרה לפני התפילה כך שאני מגיעה מרוכזת ומכוונת פנימה.
ובאמת ב"ה אני מצליחה להתכוון ולהתפלל מעומק הלב.
הבעיה שהכוונה מתפוגגת במהלך התפילה הארוכה
ולתפילת עמידה אני מגיעה חסרת סבלנות, מרגישה כאילו כבר התפללתי ועכשיו זה רק עול.
אני מקפידה להתפלל את כל התפילה כך שזה יוצא באמת ארוך במיוחד שאני משתדלת להתכוון למילים זה יכול לארוך אפילו ארבעים דקות עד שאני מגיעה לעמידה.
השאלה שלי היא כזו מה עדיף להתפלל את כל התפילה ולהגיע לעמידה לא מרוכזת ובלי יכולת להתכוון או לקצר את התפילה למה שאני חייבת בתור אישה וככה להתפלל גם תפילת עמידה בכוונה הראויה?
או אפשרות שלישית האם יש לרב עצות איך להצליח לשמור על תדר גבוה וכוונה אמיתית לכל אורך התפילה?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על דרכך.
אמת הדבר שההתכוננות העמוקה ביותר היא לתפילה ראויה, מדויקת, מכוונת, מרוכזת.
כלל היסוד הוא " ... ויפיל תחנתו לפני המקום א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה" (טור אורח חיים א).
אך כמובן – הטוב ביותר הוא תפילה מלאה בכוונה.
מה עושים ?
מתקדמים אט אט.
כשאת נמצאת עכשיו במצב הזה – אכן טוב יותר לקצר באותם מקומות שניתן לקצר בהם, כמו פסוקי דזמרה. אין מדובר בחיפוש דרכים להיפטר מהתפילה, כי אם להפך: להפוך אותה למשמעותית יותר.
ומברכת יוצר אור להתפלל את התפילה כולה עד לעמידה.
ועל ידי כך ליצור בסיס יסודי ועמוק של התפילה בדרך המכוונת לך.
ולאחר זמן, כשתמצאי את השורש היציב והמכוון – לנסות להרחיב את התפילה עד לדמותה המלאה.
וכך בונים עולם תפילה עמוק ומכוון.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם