שאלה
ראיתי בתשובות של הרב כאן באתר שהרב התיר במקרים מסויימים לא לצום בכלל, אפילו לא לשיעורין.
אני לא מבין למה, הרי גם מי שחולה -אם זה לא משהו פתאומי- יכול לשתות לשיעורין.
שתיית שיעורין, זה כ-40 מ"ל כל 9 דקות, כך שתוך כ-6 שעות, אפשר לשתות כליטר וחצי.
כמדומני שכמעט לכל חולי יספיק שתייה של ליטר וחצי ליום.
גם חולי שדורש אכילה, אפשר לטחון מראש ולהפוך את האוכל לנוזלי, ואז שיעורו כשתייה.
אז כמעט לא אמור להיות מקרה שלא יספיק בשבילו 'לשיעורין'.
אמנם אם יש חשש שהחולה יתעצל ויפסיק לשתות אז עדיף שישתה רגיל, אבל אם מדובר באדם אחראי אז מה הבעיה בלשיעורין.
לגבי הבעייה הטכנית לשים לב מתי עובר 9 דקות, יש שעוני חול של 9 דקות, וכל פעם כששותים הופכים את השעון, וכשהוא נגמר שותים שוב.
לפני כמה שנים הוזקקתי לשתות לשיעורין, ואז חוויתי איך יחסית בקלות ניתן להגיע לכמות גדולה של שתייה, כך שמאז אני לא מבין איך יש מקרים שבהם מותא לאכול/לשתות רגיל (מלבד מקרים שקורים באמצע יום כיפור, ומלבד מקרים שיש חשש שמעצלות החולה לא ישתה כל 9 דקות)
אודה לתשובתך להבין במה אני טועה אם אני טועה.
נ.ב. תודה לרב על התשובות שהוא כותב באתר, אני ממש נהנה מהם, בפרט בנושאים של "אמונה ומחשבה" (עד שראיתי את האתר כמעט ולא מצאתי רבנים שכתבו בפתיחות כזאת בנושאי אמונה -אני מהמגזר החרדי- כך שהרבה תשובות של הרב היו במובן מסויים כ-"מיים קרים לנפש עייפה")
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה, ועל דברי הסיום שכתבת.
הפסיקות השונות "לשיעורין" הביאו שלא ברצון הפוסקים תקלות גדולות מאוד.
שכן, העולם חושב ש"לשיעורין" הוא פיתרון כולל לבעיות הלכתיות.
ברם, נפסק להלכה, בדיוק בסוגיה הזו, כי "חצי שיעור אסור מן התורה", כלומר: אין הבדל בין אכילה ושתיה לשיעורין ובין אכילה ושתיה מלאה מבחינת האיסור דאורייתא ! ההבדל הוא בחיוב כרת, אך לא בעצם האיסור.
ולכן, אם אסור לשתות ולאכול – אסור גם לשיעורין ! גם על חולה, מיניקת ומעוברת.
ואם מותר – מותר לגמרי.
ולא לחינם "לשיעורין" לא נמצא בש"ס ובפוסקים כחובה המוטלת על החולה. שים לב לדברי המשנה ברורה שכתב (תריח, יז) שמאכילים פחות מכשיעור רק אם סוברים שזה עשוי להספיק לחולה, ומשמע ממנו שבמקום שמעריכים שצריך לאכול ולשתות יותר - כלל לא נאמר דין זה.
ועל כן אני כותב תמיד "אוכלים ושותים כמה שצריכים".
והניסיון "להוריד" את רמת האיסור על ידי לשיעורין הוא כאמור מותיר את הדיון ברמה הדאורייתא (זה לא כמו שינוי, שניים ועשאוה, גרמא וכדו'), וכאמור – גורם נזק תודעתי גדול, שכן השתרש בציבור ש"לשיעורין" הוא דומה להם, ועדיף אפוא לפסוק כדינא דגמרא והראשונים.
כל טוב ושנה טובה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם