שאלה
שלום וברכה
אני באה מבית חסידי חבדניקי
אצלנו, סבא וסבתא וההורים נתנו צדקה באופן קבוע.
כשהיתה צרה, בעיה בריאותית, חשש או כל עניין אחר מיד נתנו צדקה ואמרו שהצדקה תטיב את הקושי.תרפא תתמוך וכו'.
כמו כן בהודיה.מיד נותנים צדקה.
בעלי מגיע מבית אחר.הקשר בין צדקה להטבת הדין לא מובן לא ואפילו נראה לו טעות.
כך שאני, בטבעיות, כשרוצה לבקש או ןהודות נגשת לצדקה תוך אי נחת.
מה הדרך הנכונה להתייחס לנןשא?.
בברכה ותודה
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה היפה והחשובה הזו.
נראה כי הדבר הנכון לעשות הוא להרכיב את שתי המסורות האלה האחת על השניה, וליצור לך דרך מיוחדת מיוחדת משלך.
לאמור: מחד גיסא, אכן לראות במצוקה שאנו חשים מעין קריאה לעצמנו לעשות דבר טוב בעולם, ונתינת צדקה היא אחד הדברים המיוחדים והטבועים באלה הולכים בדרכה של תורה.
מאידך גיסא, לא לראות את נתינת הצדקה כמין תרופת פלא, או כמשהו שיש בו קשר ישיר לגאולה ולפדות נפשנו. כבר הנביאים לימדו אותנו דברים דומים על הקורבנות - שאין לראותם כדבר העומד בפני עצמו, וגם לא כפטנט שמחייב את הקב״ה לעשות עמנו טובה, כי אם כהתעוררות לתיקון דבר מה ולמהלך רוחני, וה׳ יעשה הטוב בעיניו.
ובדרך זו מתברכים גם ממקומה של הצדקה בעולמנו, וגם לא הופכים את הקשר עם הקב״ה לעיסקה שהקב״ה מחויב להיענות למעשינו.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם