שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב,
הבעיה שלי היא כזו: אני חושב שאני מתייחס לתשובה בתור משהו טכני. זאת אומרת, נפלתי בחטא, אני מתוודה, מביע חרטה בפני ד', מבקש סליחה מד', מקבל על עצמי לא לחטוא להבא, וזהו - הקב"ה סלח לי והכל בסדר. כמובן שאני כואב ומייסר את עצמי במידה מה על החטא, אבל בתפיסה שלי לעשות תשובה זה מין 'להעביר כרטיס', ואחרי ש'העברתי כרטיס', הכל בסדר. השאלה היא האם זה באמת כך? האם אחרי שחטאתי ועשיתי תשובה פעם אחת זה מספיק או שאני צריך להמשיך לבקש סליחה גם על חטאים שעשיתי לפני יותר יותר מחצי שנה [לצורך העניין]?
אשמח אם כבוד הרב יכול להתייחס לעניין. בנוסף, אשמח לקבל המלצה לספק שעוסק בנושא.
תודה רבה מראש וכל טוב.
תשובה
לטל שלום
התשובה בדבר היא מורכבת: מצד אחד, ברגע שאדם עשה תשובה הוא צריך להיות בתחושת שמחה ושלמות ולא להביט כל העת לאחור בייסורי מצפון. יחד עם זאת ישנו פסוק "וחטאתי לפני תמיד"; שמשמעותו העמוקה היא שהאדם אמור להיות מודע, מתוך מבט לאחור על נפילותיו, כי יש לו רגישות במקומות מסוימים שיש מעתה צורך ליזהר מהם יותר מהרגיל. כך שיש מקום 'להמשיך לבקש סליחה' גם על דברים שכביכול מאחורינו אבל ליזהר שלא להתבוסס יתר על המידה בתחשות החמצה ותיסכול. הייתי ממליץ לך על הספר של הרב יהשוע שפירא "אשיב ממצולות" שנותן לדעתי איזון נכון בין בין חרטה על העבר ומבט אופטימי על העתיד.