תרומת איברים

שלום רב!
שאלתך התקבלה במכון שלזינגר.

להלן תשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין:

1. האם מותר לחתום על תרומת איברים במקרה שהקצירה מותנית באישור רב?

תשובה:
מי שסומך על בני משפחתו שיפעלו ע"פ ההלכה ויפנו את השאלה לרב פוסק המקובל עליו, לכאורה אין מניעה מלחתום על כרטיס אדי כאשר ההסכמה לתרומת האיברים מותנית בכך "שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר המוות". כך שמעתי להלכה מכמה ת"ח.
מצד שני נמסר לי שהגר"מ אליהו שליט"א מתנגד לפתרון הזה, בגלל שלדעתו עדיף להימנע בכלל מחתימה על הכרטיס עד שמשרד הבריאות יאמץ באופן מלא את החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז בנושא השתלות לב וקביעת מוות מוחי ע"פ ההלכה, ואת תנאי הפיקוח והבקרה שנדרשו אז ע"י המועצה.

את החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז עם הערותי, אפשר לראות בספר אסיא ו, עמ' 27-38. בעוד כמה חודשים אני מקוה שנוכל לספק גם קישור ברשת. בינתיים אפשר לראות ברשת רק תרגום של ההחלטה לאנגלית עם הערותי, שחלקן תורגמו לאנגלית וחלקן נשאר בשפת המקור:

http://www.medethics.org.il/articles/JMEB.1.35.pdf


שאלה:
2. האם מותר להיות ברשימת המתנה לאיבר מן המת ולקבל את התרומה למרות שיכול להיות שמדובר לכאורה ב"רצח"?

תשובה:
התשובה תלויה בשני דברים. האחד: השאלה העובדתית כיצד ומתי "נקצרים" האיברים מהתורם, והשני: מהי עמדת ההלכה לגבי "קצירת" איברים באופן ובזמן האמור.

לגבי עמדת ההלכה, חשוב לדעת שיש מחלוקת בין הפוסקים בשאלת קביעת רגע המוות.

התיאור המסודר ביותר של השיטות השונות, נמצא במאמרו של הרב פרופ' שטינברג "קביעת רגע המות – סקירת עמדות", אסיא נג-נד, 5-16, או בקישור הבא:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/kviat-2.htm

דעתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל המובאת במאמר הזה, נכתבה ע"י פרופ' שטיינברג בשיתוף פעולה מלא עם הגרשז"א, שעבר על הכתוב פעמים רבות במשך שעות מרובות, ורק לאחר שאישר את הדברים הם נמסרו לפרסום באסיא.

חשוב לציין כי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל עצמו התקשר לביתי טלפונית בתחילת חורף תשנ"ג, ובשיחה די ארוכה הבהיר לי כי המאמר של פרופ' שטינברג כולל את התיאור המוסמך ביותר של דעתו בסוגיא, יותר מכל המכתבים שהוציא במהלך השנים.

באותה שיחה הגרשז"א בקש ממני לקדם ולתת עדיפות לפרסום המאמר של פרופ' שטיינברג בגלל היותו המקור המוסמך והמדוייק ביותר של דעתו.

לדעת הגרשז"א שהובאה שם, בתנאים הקיימים שכללי ההלכה אינם נשמרים כאן, אסור להיות מועמד לקבל תרומת איברים בארץ ישראל.
בפרק המסקנות שבסוף המאמר הכתיב הגרש"ז אויערבאך:

". . . לפיכך, בארץ ישראל, שאינם זהירים בכל הפרטים האמורים, והרי יודעים שחייבים להתנהג על פי ההלכה - אסור להיות מועמד לקבל תרומת איברים."

מצד שני, יש פוסקים המקבלים את אפשרות קביעת המוות המוחי גם בתנאים הקיימים, ביניהם הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, חתנו של הגרשז"א. פוסקים אלה מתירים גם לתרום איברים תוך הקפדה על כללי הבקרה של מועצת הרבנות הראשית (פירוט התנאים המעשיים לכך חורג ממסגרת זו) וגם לקבל איברים.

שאלה:
3. אם התשובה ל 2 היא כן, האם מותר לאדם חולה לסרב קבל תרומת איברים בכלל, או תרומת איברים מן המת בכלל?

תשובה:
לדעת הפוסקים המתירים השתלת לב בישראל (בתנאים שהוגדרו על ידם), אדם שעומד למות אם לא יקבל השתלה רשאי, כמובן לקבלה, ובכך הוא גם מקיים מצוה חשובה של שמירת הנפש.

שאלת החיוב שלו איננה כל כך פשוטה, כי לא תמיד אדם חייב להסתכן באיבוד חיי שעה אפילו כשמדובר בניתוח שאמור לרפא אותו ולהביאו למצב שמוגדר "חיי עולם".

הנושא נדון רבות בהלכה, וניתן לאתר קישורים אליו דרך אתר מכון שלזינגר:

http://www.medethics.org.il/siteheb/ArticlesSearch.asp

הערה נוספת,
כדאי לדעת שמקרב הציבור שומר המצוות, אחוז המסכימים לתרום איברים יותר גבוה מאחוז המסכימים מקרב הציבור החילוני.

מידע רפואי הלכתי ומאמרים בנושא רפואה והלכה ניתן למצוא באתר האינטרנט של מכון שלזינגר: www.medethics.org.il