תקשורת והלכה

שלום וברכה

השאלה היא כבדת משקל מאוד מאוד, וזו אחריות גדולה לענות עליה, שהלוא מדובר כאמור בנושאים המרכזיים ביותר בעולמה של תורה.
נראה לי כי יש להתייחס לתקשורת כאל הליכה ברחוב. גם היום אנו הולכים ברחוב, על אף שהלבוש שם לא צנוע, אולם אין אנו הולכים לים מעורב או למקומות הדומים לכך.
במקביל, נראה שזה היחס הנכון לתקשורת:
א. צריך אותה. אי אפשר לקבל הכרעות משמעויות בלעדיה, ומבחינה זו היא דומה להליכה ברחוב.
ב. יש ענייני תקשורת שלא הולכים לשם. נרתעים מאוד מהצהוב, מהרכילות לשמה, ממקומות שחותרים בכוונה להלבנת פנים, להכפשות, לפרנוגרפיה וכדו'. אדם צריך לשמור על דברים הנכנסים לתודעתו, ולא לתת לזבל להשתלט עליו.
ג. לומדים היטב את הסוגיה בענייני לשון הרע המלמדת כי יש להתייחס לכל דבר שקוראים בתקשורת לא כאל עובדה, אלא כאל סיפור. זהו העיקרון שלמדו חז"ל מסיפור גדליה בן אחיקם, ויש ללכת לאורו. צריך לחשוש שמא הסיפור נכון, אולם לא לקבל אותו כעובדה.

אלו שלוש נקודות שיכולות להוות הדרכה הלכתית לתקשורת של היום.


כל טוב