שאלה
לכבוד הרב
הרמב"ם בהלכות ממרים א,ד אומר שכשהיה בית הדין הגדול לא היו מחלוקות, אלא כל אדם שהתעורר לו ספק היה שואל לבית דין שבעירו, ואם הם לא ידעו אז הוא הולך אתם לבית דין שבהר הבית וככה מתקדמים בהיררכיה עד שמגיעים לבית דין שבלשכת הגזית.
ולא הבנתי מדוע שכשהיה לאדם ספקות בהלכה הוא היה הולך לבית דין? הרי שלאדם יש שאלה בהלכות אורח חיים או יורה דעה הוא שואל רב ולא בית דין.
איפה מצינו שכשלאדם יש שאלה בדיני בשר וחלב הוא פונה לבית דין?
בתי דין עוסקים בשפיטה בין איש לרעהו ובין אדם למקום (דיני ממונות,דיני נפשות)
ואולי גם בתקנות חברתיות.
ובכל אופן אם לאדם היתה שאלה הלכתית, האם הוא היה רשאי לשאול גם רב רגיל שאינו חבר בבית דין?
תשובה
לשואל שלום רב.
מאז שגלו ישראל אכן הצטמצמו מאד תפקידיו של בית הדין. ובימינו, במדינת ישראל, הם הצטמצמו עוד יותר ועוסקים כמעט אך ורק הענייני גירושין ומה שקשור לכך. אבל בזמן הקדום, כל שאלה הלכתית היתה מגיעה לבית הדין, שם היו דנים בדבר ומכריעים. באותו פרק ברמבם שציטטת, כותה הרמבם "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבע"פ והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל..." וממשיך הרמבם לתאר איך כשהיתה מתעוררת שאלה היה כל אחד הולך לבית דין שבעירו ושואל. אם היו יודעים היו עונים לו ואם לא היו יודעים היו שולחים לשאול בבית דין הגדול שבירושלים. והדברים מסתמכים על התורה שכתוב בה "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריךוקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו. ובאת אל הכהנים הלויים ואל השפט אשר יהיה בימים ההםודרשת והגידו לך את דבר המשפט..." רואים כאן שכשמגיעים לשאלה שאיננו יודעים מה ההלכה, בנושאים שונים (דם, דין, נגע, דברי ריבות) הולכים לירושלים לבית דין הגדול ושואלים מהו המשפט, כלומר מהו הדין וכיצד צריך לנהוג.
אכן בימינו, שבתי בדין עוסק כאמור כמעט אך ורק בענייני אישות הולכים בשאלות אלה לרב, ולאו דווקא לבית דין.
בברכה
אפי קיציס