תפילת ערבית לחניכים לא דתיים

בס"ד
שלום וברכה
ראשית, יישר כח על כל הפעילות בסניף, ועל ההתקדמות בה בפרט. קבלת החלטות חדשות משמעותיות בסניף, כגון זו שקיבלתם, מראה שאינכם דורכים במקום, ואתם מחדשים את הפעילות כל הזמן, בהתאם להתקדמות החניכים.
עם זאת, לא כל החלטה מתאימה ישירות לצורך הסניף ולקצב ההתקדמות שלו. גם כאן- בדיונים על קיום התפילה, אתם מוכיחים כי אתם עושים את הדברים מתוך מחשבה ורצון להתקדמות אמיתית.
הבעיה שאתה מעלה נכונה כמעט לכל סוג סניף, ולא דווקא לסניפי ´עולים´. לצערנו, בהרבה סניפים התפילה רחוקה מלהיות משביעת רצון, גם במקומות בהם החניכים מגיעים מבתים תורניים יותר. אני מניח שהרבה מדריכים יעדיפו במצבים כאלו להתפלל בבית הכנסת כראוי, מאשר להעביר את התפילה בבקשות לשקט מהחניכים. אך דבר כזה לא יעלה על דעתם, שכן תפילת מנחה וערבית בשבת [למשל] הם חלק בלתי נפרד מהמסגרת הסניפית, ופעילו זו מתבססת על אחד מעקרונותיה של תנועת נוער- היכולת לפעול כגרעין נערים לא רק בקרבת מבוגרים. מה תועיל התפילה השקטה ליד אבא, אם כאשר אבא אינו נמצא מותר לדבר.
נכון הדבר שבסניפי ´עולים´ המסגרת הסניפית שונה, ולרוב אינה כוללת תפילה בתוכה. הוספת התפילה לתוך המסגרת בהקשר זה היא משמעותית מאוד, שכן זהו דבר שהחניכים לא יעשו לבד בביתם, וכנראה גם לא ילמדו זאת מהוריהם, בניגוד לסניפים אחרים. אם כן, דומני שהדיון בנושא זה לא צריך להיות מצידו ההלכתי- איפה המדריכים יתפללו טוב יותר, אלא סביב מסגרת הסניף.
לאור כל זאת, אוכל להציע כמה הצעות:
א. עליכם לדון בשאלה האם הסניף הגיע לרמה כזו, שצריך להכניס את תפילת ערבית באופן קבוע כחלק מהפעילות. גם אם לדעתכם עוד לא הגעתם לרמה זו, ייתכן שנכון יהיה להציב בפני החניכים ´רף גבוה´ ולדרוש מהם את זה, והם, לאט לאט, יטפסו אליכם בנקודה זו. מצד שני, ייתכן שהדרישה הזו מהחניכים כרגע אינה בגדר המציאות.
ב. בהנחה שקיבלתם החלטה על המשך התפילה- עליכם לפעול בשני מוקדים: האחד, כפי שציינת בשאלה שאתם כבר עושים, רעיוני- העברת מערכי פעולות על התפילה וחשיבותה, על חווית האדם המתפלל וכו´. המוקד השני יהיה מעשי- עליכם לגבש ביניכם דפוסי התנהגות בהתמודדות עם רעש בתפילה, על מנת ליצור תפילה שקטה יותר. למשל, תוכלו להחליט שכולכם, או לפחות רובכם, אינכם מעירים על שקט בזמן התפילה ועסוקים בתפילתכם (כך גם למול החניכים תעמוד דמות האדם המתפלל). בנוסף, בהפרעות קיצוניות תוכלו להחליט על הוצאת חניכים (בשיקול דעת, כמובן). וקודם לכל- נסו להתפלל תפילה ציבורית, לומר מילה במילה, בקול, ביחד. דבר כזה יגרום לחניכים להתעסק בתפילה ואפילו להיות חלק ממנה, וכך יתעסקו פחות בדברים אחרים.
ג. הנקודה השלישית קשורה אליכם בלבד. נצלו את הבמה הזו לפיתוח התפילה שלכם. היכולת לקרוא לקב"ה מתוך המולת הקהל, דורשת שלוה פנימית ועבודה נפשית גדולה. הימצאות במציאות כזו, תוך כדי עבודה על עצמך- יכולה לקבוע לכל אורח חייכם מהי תפילה בכוונה. ואיזוהי עבודה שבלב? זו תפילה.

בהצלחה רבה,
אסף.