תפילת עמידה

שלום
תקנו חכמים להתפלל שמונה עשרה בעמידה, ורק בדרך ארעי רשאי אדם להקל בשעת הצורך להתפלל בישיבה. אבל איש הנוסע בכל יום לעבודתו, אף שקשה לו למצוא זמן להתפלל בעמידה, אינו רשאי להקל להתפלל בקביעות בישיבה, ורק במצב של אונס, מותר לו להתפלל בקביעות בישיבה.

אך הואיל ויש פוסקים הסוברים שאשה רשאית לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה, מוטב שתצא ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה ולא תתפלל דרך קבע את תפילת שמונה עשרה בישיבה. אמנם אם תרצה להתפלל שמונה עשרה ואין אפשרות אחרת היא נקראת אנוסה, רשאית להתפלל בקביעות את תפילת שמונה עשרה בישיבה. בנוסף לכך, אין זה דרך קבע לגמרי, הואיל ובשבתות וימים טובים ובימי חופשה, תתפלל בעמידה.

[למעשה, כיוון שיש צדדים לכאן ולכאן, רשאית כל אשה לבחור כיצד לנהוג. אם תרצה להתמיד בתפילת שמונה עשרה בכל יום, תוכל להתפלל בישיבה בעת נסיעתה לעבודה, ואם תרצה תוכל לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה. ומי שמסתפקת במצבה, תשאל חכם.]

ברכבות ואוטובוסים מיוחדים, שיש בהם מקומות נוחים לעמידה, מותר להתפלל לכתחילה בעמידה (פ"ה תפילה יז) אם תוכל לעמוד ולכוון כראוי, מוטב שתעמוד בתפילת שמונה עשרה; ואם העמידה תטריד את כוונתה, או מפני תנודות הנסיעה או מפני שהיא מתביישת משאר הנוסעים, תשב ברגליים צמודות ותתפלל. ואם יש ביכולתה לקום לזמן קצר כדי לכרוע, במקום שצריך לכרוע - תקום ותכרע ושוב תשב; ואם תוכל, בסיום תפילתה תעמוד ותפסע לאחריה שלוש פסיעות .

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=538