תפילת מודה אני

שאלה מסובכת קצת.
ראשית, המשפט "מודה אני..." איננו תפילה. אמירתו איננה בגדר של חובה, כמו תפילת שחרית, מנחה וערבית, או כמו קריאת "שמע" בבוקר ובערב. אמירת "מודה אני..." בבוקר, הינה מנהג יפה, שהתקבל בקרב העם באהבה ובשמחה.
מי שלא מקבל בליבו את מובנו של המשפט, הוא מרגיש שאיננו מודה לאלוקים שהוא קם חי בבוקר, אכן, מוטב שלא יאמר את המשפט, כי הוא בעצם משקר כשהוא אומר את המילים האלו. הוא כלל לא מתכוון להן ולמובנן.
האם מי שאומר שאינו רוצה לחיות באמת מתכוון לכך? זה בכלל לא ברור. כי אם באמת באמת לא היה רוצה לחיות, היה מפסיק לשתות ולאכול. והעובדה היא שהוא שותה ואוכל, ואולי אפילו נהנה מהאכילה והשתיה, גם אם אינו מודה בכך...