תפילת יחיד

שיקולי הרווח וההפסד בתפילה ביחידות תלויים באיכות של תפילת הציבור מחד, ובשיקולים של היחיד להתפלל לבדו מאידך. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי קובע חד משמעית שתפילת הציבור, עם כל חסרונותיה, עדיפה על תפילת היחיד. ראשית, הציבור לעולם אינו מתפלל שיקרה רע למישהו, שנית, תפילת הציבור היא סינרגית, ומבין כולם יוצאת תפילה שלמה.

הרדב"ז (שו"ת חלק ג' סימן תעב) מבחין בין תפילת הציבור, לבין תפילה בציבור. ניתן להגדיר שלושה מצבים של ציבור. המצב האופטימאלי הוא "כאיש אחד בלב אחד". זהו המצב שבו התפילה כולה אינה רק סכום של תפילת היחידים, אלא "תפילת הציבור", כלומר תפילה של ישות רוחנית הגדולה מסך הפרטים שבה. המצב השני הוא כאשר אוסף של אנשים באים להתפלל במניין, לדוגמה בשטיבלך. זו "תפילה בציבור", אך אין כאן את המרכיב של אחדות רוחנית. ועדיין, עדיף להתפלל יחד, מפני ש"ברוב עם הדרת מלך". המצב השלישי הוא מצב של לבבות חלוקים, וכאן, סבור הרדב"ז, עדיף להתחלק גם באופן מעשי.

דומה, שכאשר ריה"ל אומר: "כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף" כוונתו לסוג הראשון – ל"תפילת הציבור". מסתבר שהוא יסכים עם הרדב"ז, שבמצבי מריבה, יתרונותיה של תפילת הציבור נמוגים, ועדיפה אולי תפילת היחיד, או פרישת חלק מן הציבור מהקהילה.

ניתן להבין מכאן שבתנאים מסוימים ניתן לשקול תפילה ביחיד. במקרה ששאלת עליו זה תלוי בעצמת הקושי והשחיקה ובהפסדים שהיא גורמת, לעומת האיכות של התפילה בציבור הקיימת בבית הכנסת שלך.

(התשובה ניתנה מהרב אודי פרומן)


רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק - http://www.facebook.com/B.Hillel