שאלה
האם תפילה בלב, שאינה יוצאת כדיבור נחשבת כתפילה לכל דבר?
תודההה.
תשובה
שלום שירן,
מחד גיסא, עצם מעשה התפילה הוא ההתכוונות* בלעדיה אין לדבר כלל על עמידה לפני א-להים. כך גם אצל השב בתשובה - העבודה האישית ותיקון הדעת והרצון מהווים עיקר התהליך. אלא שמאידך גיסא גם כאשר עיקר פעולות אלו הוא בהתרחשות אוטנטית בלב ובנפש, במחשבה ובתנועה פנימה, ההלכה חייבה הוצאה של הנעשה בהעצמת הקיום הפנימי בהיגוי במילים .
גינוני התפילה נקבעו על בסיס תפילת חנה במשכן שילה - על אף שקולה לא נשמע שפתיה נעו כבדיבור מתקשר. התנועה הפנימית של המתפלל חייבת לקבל עוגן ביש על ידי הפיכתה לתקשורת עם "האתה" הנוכח לפני המתפלל והמבקש להיענות לו. גם השב בתשובה מתבקש לתרגם את עבודתו שבנפש לידי דיבור, זאת כדי להפוך את מימד החוויה הפנימית לידי מחויבות המעוגנת ביש שמעבר לצמצום האישיות הפרטית. ללא וידוי במילים בעמידה לפני א-להים גם המתרחש בחיוניות האמיתית הפנימית נשאר בגבולות הקיום של אדם אחד* בהוויה של "אני" של האדם מול ה"אנכי" של היש מקבלת התהליך הפנימי את מימושו.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם