שאלה
לכבוד כבוד הרב,
שמי אייל ואני מחנך כתה יא' בישיבה תיכונית. לאחרונה שמתי לב שהרבה מתלמידיי אינם רוצים להתפלל, אינם נכנסים לתפילה ורק אחרי שאני מאיים בעונשים הם "עושים לי טובה" ומסכימים להיכנס. גם מי שנכנס לא מניח תפילין ומדבר ואני צריך לגעור בו במשך כל התפילה. כמובן שיש גם נערים בכתתי שתפילותיהם ראויות לשבח, אבל אצל הרוב המוחלט המצב הוא כמו שתיארתי למעלה, הגעתי למצב שבו הייתי צריך לומר לתלמידים שיתפללו במנחה "תפילת שמונה עשרה קצרה" (בלי חזרת הש"ץ)!
מה לעשות???
תשובה
כמובן שתפילה היא תמיד סימפטום ואינדיקציה למצב הרוחני הכללי.כמובן שמדובר כאן בבעיה יסודית, מאחר וזהו נתון קיים כדאי לחשוב איך ליצור מתפילה חוויה מיוחדת כגון תפילה בנץ בכותל או להביא אותם לראות תפילה בישיבת הסדר או גבוהה וכו' כמובן במקביל יש ללמוד את נושא התפילה עם המקורות ולהביא בעלי תשובה שיירצו על כוח התפילה מתוך הסיפור האישי.
מיכאל ברום.