שאלה
שלום רב,
מכרסמת אותי שאלה כבר זמן רב. תקופה ארוכה אני עובדת על עצמי בעניין האמונה, לדעת לקבל ולהבין באמת שהכול לטובה. וב"ה אני רואה התקדמות ממשית.
אבל משהו אחר לא מסתדר לי. פתאום, קשה לי להתפלל. כי הרי כל שיעשה הקב"ה יהיה לטובתי, אז למה? מי אני שאבקש? מי אני?! הרי בכל מצב הקב"ה יעשה את הטוב בשבילי ויכוון הכול, אז איפה התפילות והבקשות נכנסות?
שאלתי את הרב אבינר בנושא, והוא ענה לי שזאת עבודת ה' שלי והנהגת ה' תהיה שונה אם אתפלל ושהקב"ה תולה בתפילותי. אבל זה עדיין לא מתיישב לי, אני מתפללת אבל מרגישה בצורך רק להודות בלי סוף, אבל אין לי מקום לבקשות ותפילות... מרגיש כאילו אני לא סומכת או לא בוטחת בקב"ה.
אשמח אם תיישבו לי את הנושא.
תודה ענקית מראש, חגית.
תשובה
שלום
על הגאולה נאמר "אני ה' בעתה אחישנה" ודרשו חכמים זכו אחישנה (בלא ייסורים), לא זכו בעתה.
בדרך הטבע יש ייסורים שמזכים את האדם והעולם לקראת הגאולה. התפילה נועדה להביא את השפע בדרך ישרה וללא ייסורים ורק אם לא נזכה אנו אומרים שהכול לטובה וגם הייסורים יקרבו את הגאולה.
ולהלן הרחבה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=513