תפילה

שלום לך
אני מעתיק לך הסבר בנושא כוונה בתפילה וכדאי שתעברי על שאר הספר - תפילת נשים - מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א. המופיע באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=533
בברכה אייל משה

כוונה בתפילה
המתפלל צריך שיכוון, [היינו שישים לב למה שהוא אומר], וכן ישתדל שלא להסיח את דעתו לדברים אחרים בתוך התפילה. אם עלו במוחו מחשבות אחרות, יסלקם מדעתו ויחזור להתפלל, ואף אם אינו מצליח לכוון בכל המילים, ישתדל לכל הפחות לכוון בחתימת כל ברכה וברכה. אם אינו יכול לכוון בכל הברכות, יתאמץ לכוון בברכת ´אבות´ ובברכת ´מודים´, שהן הברכות שכורעים בתחילתן וסופן. ולכל הפחות יכוון בברכת ´אבות´ שהיא פותחת את התפילה 3 . אם התפלל ולא כיוון בברכת ´אבות´, מעיקר הדין היה צריך לחזור ולהתפלל, שהכוונה בברכת ´אבות´ מעכבת. אלא שבעקבות ירידת הדורות וטרדות הנפש, נחלשה יכולתנו לכוון, ולכן הורו האחרונים שלא יחזור, מפני שיש לחוש שאף בפעם השנייה ישכח לכוון ב´אבות´ וחזרתו תהיה בחינם (רמ"א קא, א, כה"ח ד).

מי שעומד לסיים את ברכת ´אבות´ ושם לב שלא כיוון בה, כל זמן שלא אמר את שם ה´ בחתימתה, יחזור מאלוקי אברהם ויכוון (מ"ב קא, ד, בשם ח"א). ואם אמר שם ה´, יחתום את הברכה בכוונה, וטוב שיחזור להרהר בליבו את ברכת ´אבות´, שלדעת הרמב"ם הרהור נחשב כדיבור. אם כבר המשיך לומר ´אתה גיבור´ - ימשיך בתפילתו, וישתדל לכוון בהמשך בכל הברכות ובמיוחד בברכת ´מודים´
כל שכיוון ליבו בפסוק ראשון של שמע ובברכה ראשונה של שמונה עשרה, אף שאת שאר התפילה אמר בלא כוונה - יצא ידי חובתו (שו"ע או"ח סג, ד; קא, א; ולהלן טו, ו; יז, ט).

- כוונה והמתקשים לכוון
תפילה היא עבודה שבלב, לפיכך עיקרה תלוי בכוונה. "וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה" (שו"ע או"ח צח, א). שתי כוונות ישנן בתפילה: האחת כללית, שיכוון המתפלל שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים ויתמלא ביראה ואהבה; והשניה פרטית, שיכוון ליבו למה שהוא אומר בפיו.
ויש לדעת כי בני האדם שונים בטבעם זה מזה, יש שקל להם להתרכז, ולמרות שאומרים את אותו הנוסח בכל יום, קל להם לעקוב אחר המילים ולכוון בהם. ויש שמטבעם קשה להם מאוד להתרכז, וככל שמדובר בנושא שמוכר להם יותר, כך קשיי הריכוז גוברים, ואף שהם מנסים לכוון, מחשבתם נודדת מעניין לעניין. הנה התאמצו לכוון בברכת "אבות", ומחשבתם פרחה, ולפתע הם בברכת "סלח לנו". שוב ניסו להתרכז במשך ברכה וחצי, והנה מחשבתם נדדה, ופתאום הם מוצאים עצמם כורעים ב´מודים´.
וכבר היו אמוראים שהתאוננו על הקושי לכוון בתפילה, כמובא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד), שאמר רבי חייא על עצמו, שמעולם לא הצליח לכוון בכל התפילה. ופעם כשניסה להתרכז בכל התפילה, התחיל להרהר באמצעיתה, מי יותר חשוב לפני המלך, שר פלוני או אלמוני. ושמואל אמר: אני מניתי אפרוחים בתפילה. ורבי בון בר חייא אמר: אני מניתי בתפילה את שורות הבניין. ורבי מתניה אמר: אני מחזיק טובה לראשי, שגם כשאינני שם לב למה שאני אומר, הוא יודע מעצמו לכרוע ב´מודים´. ובפירוש ´פני-משה´ באר, שהיו טרודים בלימוד התורה ולכן התקשו לכוון. מכל מקום למדנו שקשה לכוון מתחילת התפילה ועד סופה, ואף שעלינו להתאמץ לכוון ככל יכולתנו, אל יפול האדם ברוחו, כשרואה שאינו מכוון כראוי. ואף אם חלם ברוב התפילה, לא יתייאש אלא יכוון במה שנותר.
[ולא יאמר אדם, אם אינני מכוון מוטב אולי שלא אתפלל. מפני שבעצם זה שבא לעמוד לפני ה´ בתפילה, כבר הביע את הדבר העמוק ביותר, את עצם רצונו להיות קשור לה´, ולהתפלל לפניו. וכל אדם נמדד לפי אופיו, ולעיתים מעלתו של מי שקשה לו להתרכז, ולמרות זאת התאמץ והצליח לכוון במספר ברכות, גבוהה ממעלתו של מי שמצליח בקלות לכוון בכל התפילה. בנוסף לכך, אלו שקל להם להתרכז בתפילה השגרתית, בדרך כלל גם בימים המיוחדים או כאשר מתרחשת עליהם צרה, ממשיכים בתפילתם בלא התלהבות מיוחדת במינה. ולעומתם, דווקא אלו שקשה להם להתרכז בנוסח השגרתי, בשעות מיוחדות, הם מצליחים להתעלות למדרגות גבוהות יותר של כוונה.
בשם האר"י הקדוש אמרו, שהכוונה היא כנפיים, שעל ידה התפילה עולה ומתקבלת. וכשהתפלל אדם בלא כוונה, הרי שאין לתפילה כנפיים לעלות, והיא ממתינה עד אשר יתפלל בכוונה. וכשיתפלל בכוונה, יחד עם אותה תפילה יעלו לפני ה´ יתברך כל התפילות שאמר בלא כוונה. והטעם לכך ברור, הרי בעצם זה שאדם בא להתפלל הביע את רצונו להתקשר לה´ ולשבחו ולבקש ממנו את צרכיו, אלא שלא הצליח לכוון, וכאשר כיוון, פתח את השער לכל תפילותיו לעלות.]
הרחבה ומקורות
שו"ע קא, א, ומ"ב א-ג. ואם הוא טרוד כל כך עד שיודע בעצמו שלא יוכל לכוון אפילו בברכת ´אבות´ - לא יתפלל. אמנם מצב זה לא שכיח שאדם יודע מראש שלא יוכל לכוון בברכת ´אבות´, אבל העיקרון הוא שאין להתפלל לכתחילה על דעת שלא יכוון ב´אבות´. ולדעת השו"ע, אפילו אם כבר התפלל ולא כוון ב´אבות´, צריך לחזור, ק"ו שלא יתחיל להתפלל. וכך נראה מבאו"ה ד"ה ´ואם´. (אמנם כתב באשי ישראל יא, ו, שאם זמן התפילה עומד לעבור יתפלל אפילו אם הוא יודע שלא יכוון בברכת ´אבות´).
^ 4. בארו האחרונים שלמעשה, גם מי שלא כוון כלל, כיוון שהתכוון לקיים את מצוות התפילה - יצא ידי חובתו, וכ"כ בשבלי הלקט יז, בשם הראשונים. וכ"כ בכה"ח קא, ד, בשם החס"ל, שהמתפלל בלא כוונה אין ברכותיו לבטלה. כלומר נראה ששם תפילה יש כאן, רק שיש חסרון בכוונה, שאמרו חכמים שצריך לחזור. והראייה שמי שנזכר באמצע התפילה שלא כוון בברכה הראשונה, אינו חוזר מיד, משא"כ מי שנזכר שהזכיר בטעות גשם בקיץ, חייב מיד לחזור. ולכן מובן כיצד נוהגים כיום שלא לחזור. ועיין בילקוט יוסף ח"א ע´ קנז. ויבי"א ח"ג ט, ג. ומי שרגיל לכוון ופעם אחת לא כיוון, ובטוח בעצמו שכשיחזור יכוון, רשאי לחזור ולכוון, וטוב שיתנה שאם הוא פטור מכך מחמת המנהג שלא לחזור, הרי שתפילתו תהיה תפילת נדבה.
כתב במ"ב קא, ד, בשם הח"א, שאם נזכר קודם החתימה, יחזור לומר מאלקי אברהם. ועיין בבאו"ה ד"ה ´והאידנא´ שהציע למי שסיים את הברכה הראשונה, שימתין לחזרת הש"ץ ויצא בברכה הראשונה בשמיעת החזן. ויש שפקפקו היאך יצא בברכה ראשונה בשמיעה ואח"כ יצא באמירה, והרי שלוש הראשונות נחשבות כברכה אחת. (בשם החזו"א). ובילקוט יוסף ח"א ע´ קנז כתב, שימשיך בתפילתו וישתדל לכוון ב´מודים´, כי י"א שעיקר הכוונה צריכה להיות או ב´אבות´ או ב´מודים´