שאלה
לכבוד הרב שלום.
אצלנו ביישוב מתקיימת תפילת שחרית מוקדמת ב-5:45 לאנשים שיוצאים מוקדם לעבודה.
לאחרונה התעוררה בעיה: בימים שני וחמישי של קריאת התורה יוצא שעל מנת שאלו שצריכים לצאת לפני סוף התפילה יוכלו לשמוע את קריאת התורה, כל הציבור נאלץ לוותר על אמירת תחנון ארוך ומסתפקים באמירת תחנון כרגיל כמו בשאר ימות החול. יתכן ואף המתפללים לא יזכרו להשלים את התחנון לאחר התפילה (אין טעם לעשות זאת בציבור לאחר "עלינו לשבח" שהרי לאחר קטע זה אנשים כבר יוצאים מהביכנ"ס לעבודה).
הנושא לא כל כך פשוט כיוון שאם נחליט שנאמר תחנון ארוך ולא נתחשב באנשים אלו, ייתכן ובשאר ימות השבוע הם לא יבואו לתפילה ולא יתקיים מנין (המנין יחסית מצומצם. נע בין 10 ל-15 מתפללים בממוצע).
במקרה ולא מוותרים על תחנוך ארוך יוצא שצריך קצת לזרז את התפילה על מנת שנוכל לסיים את כל התפילה במניין.
השאלה היא מה עדיף: לא לומר תחנון ארוך על מנת שכל המתפללים יוכלו לזכות בקריאת התורה ובתפילה שלא כל כך בשלמותה, או לומר תחנון ארוך על מנת שלא יהיה חשש שאנשים ישכחו לומר אותו ולהסתפק בפחות מ-10 מתפללים מאחרי קריאת התורה ועד סוף התפילה, ושאולי בכלל לא יגיעו יותר לתפילה?
תשובה
שלום
אם יש רב ליישוב, יש לשאול אותו. אם אין רב, יש למנות רב.
לשאלתך- במקרה כזה שיש חשש שאם יאמרו תחנון ארוך ימנעו כמה מהציבור מלהגיע בכלל, ויש חשש שלא יהיה מניין בעתיד, אזי על החזן לקצר את התחנון של שני וחמישי ולומר רק את וידוי, יג מידות, ונפילת אפיים. לקפוץ על 'והוא רחום' וכו'.
והיראים ישלימו לאחר התפילה את מה שהחסירו מהתחנון.
כל טוב