שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בחור בן 18 שלומד במכינה קדם צבאית כרגע,
ובזמן האחרון אני קצת יותר מתחזק, ויוצא מצב שבכל תפילת 18 גם אם אני מתחיל אותה עם הציבור, אני מסיים אותה רק כשציבור מסיים את חזרת הש"צ ואפילו מאוחר יותר, ויוצא מצב שאני כמובן מפסיד את הקדושה, ומה שאני עושה זה עוצר את התפילה שלי ועונה על הקדושה כרגיל ואז חוזר להתפלל, ואני לא יודע אם זה באמת מה שצריך לעשות לפי ההלכה,
לא רק זאת, אלא שיוצא מצב שאני כמובן מפסיד את המשך התפילה עם הציבור, וע"י כך אני כמובן לא יכול לענות אמן בקדיש, ובשחרית למשל אני מפסיד את התחנון, ואז את ה"אשרי" וכו', חשוב לי להגיד שאני מרגיש עם עצמי מאוד טוב שאני מאריך בתפילת 18 , זה מאוד עוזר לי להתכוון בכל מילה שלי האיטיות הזאתי, ואני מרגיש מלא אחרי התפילה.
עוד שאלה באותו הקשר, היא מה לעשות בתחילת תפילת שחרית למשל, כאשר אני רוצה להתפלל ולהגיד כל מזמור בכוונה שלמה כמה שיותר וזה מצריך אותי להאט , ובאותו זמן החזן "רץ" וכבר יוצא מצב שהפער ביני לבין הציבור הוא גדול.
המצב הזה מאוד מציק לי , כי אני עושה דברים בחוסר וודאות.
איך אני אמור לנהוג?
תשובה
שלום
הכוונה היא עיקר התפילה, והיא יסודה. לעומת חזרת הש"ץ או מזמורים בקצב החזן, שאלה חשובים אך אינם עיקר התפילה.
לכן המשך להתפלל זמן רב, בנחת, בקצב בו אתה מתכוון בעומק לכל מילה, גם על חשבון חזרת הש"ץ.
בתפילת שמונה עשרה עצור כשאתה שומע את קדושה, אך אל תענה בעודך באמצע התפילה, אלא הרהר את המילים בליבך, והתרומם במילים ´קדוש´.
אם המזמורים גורמים לכך שלא תתחיל עם החזן את שמונה עשרה, ותפסיד מניין, אמור רק חלק מהם, ובתוכם ´אשרי´ ו ´ויברך דוד´ עד ישתבח.
לעומת שמונה עשרה, בה עליך להאריך ככל שאתה צריך.
הקפד שלא תבוא לידי גאווה, בעודך נתפס כצדיק, כדאי ללמוד בד בבד עם המנהג הטוב שלך את מסילת ישרים, ממדת הזהירות עד הנקיות שוב ושוב.
כל טוב