תנועת נוער מעורבת

שלום איתמר יקירי

את עמדתי בנושא הבעתי דיי, וכיוון שאיני חושב שהנושא הוא החשוב ביותר, ולא זו בלבד אלא שלדעתי עוסקים בו הרבה יותר מידי, אין לי עניין רב להמשיך ולדון בו. על כן אענה בקיצור:
א. הנימוקים שכתבת מוכיחים בדיוק את דבריי. התורה אינה אוסרת על האדם לחיות בחברה, ואינה מצווה את האדם להתבודד, על אף סכנת לשון הרע והרכילות. למעלה מכך, אף שלא נכתב "לא תקרבו" הרמב"ם פסק כי מבחינת החומרא מדובר בעבירות שהן חמורות מגילוי עריות, ואף על פי כן לא נאסר לחיות בחברה, ואף נאמר לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. זהו בדיוק המצב ההלכתי של חיים בחברה.
ב. אני מציע לך הצעה לחייך הרוחניים: כל עוד לא הוסמך איש כנביא המפרש את המציאות על פי ד' – אל תתיימר לבאר מפני מה אנחנו מפסידים במאבקים הציבוריים. אומר רק כי חברך שיתיימר להיות נביא יוכל לומר בדיוק את ההפך הגמור: דווקא בשל העובדה שאנחנו מבדלים ומפרידים ומדירים כל כך הרבה אנשים מתוכנו על רקע החברה המעורבת – אין הקב"ה חפץ במעשה ידינו. אני מבקש להדגיש כי בין מה שאתה כתבת ובין מה שחברך ירצה לומר - הם יומרה רוחנית שאסור לעשותה, וטוב שלא להביא נימוקים אלה כטיעון בדיון הלכתי.

כל טוב