שאלה
לאחרונה יצא לי ללמוד מחומש דברים ונתקלתי שם בהלכה שמאד התמיהה אותי. ההלכה נמצאת בפרשת כי תצא, פרק כב פסוקים כח-כט. מדובר שם על מקרה של נערה שנאנסה. אם היא רווקה, האיש שאנסה צריך לשלם לאביה 50 כסף ואם הנערה רוצה, הוא צריך להתחתן איתה ואסור לו לגרשה. העניין הוא כזה- אם הבחורה רווקה, לא מאורסת ולא נשואה, האיש לא מתחייב מיתה. העונש היחיד שלו הוא לשלם תמורת מעשיו בכסף. ואם הוא בן אדם ממש עשיר? והוא חוזר על מעשיו פעם אחר פעם בידיעה שהעונש היחיד שהוא יבצע יהיה לשלם כסף? מה עושים לו במקרה כזה? הוא עדיין יוצא ללא עונש? ועדיין פוטרים אותו, גם בידיעה שיחזור על מעשיו לאחר שישחררו אותו? השאלה הזו כמובן נוגעת לעונש בזמן שהיו סנהדרין ולא לעונש בימינו. אשמח לשמוע תשובה.
תשובה
שלום לך.
השאלה מצויינת. שמורה הזכות (ובעצם החובה) על המנהיגות של כל דור ודור, וכל מקום ומקום, לקבוע עונשים מעבר לעונשים שקבעה התורה.
חכמי הסנהדרין היו מכניסים אנשים ל"כיפה" (מה שאנחנו היום עושים בהשליכנו אדם למאסר), חכמי ישראל היו מלקים אנשים מלקות כואבות מאד, על מעשים שאינם מחייבים מלקות מן התורה, כאשר לפי דעתם היתה במעשים אלו סכנה לשלומה של החברה.
לדוגמא- (מסכת קידושין דף פא עמ'א)"אמר רב: מלקין על לא טובה השמועה". רב, אמורא מדור האמוראים הראשון, תלמידו של רבי בארץ ישראל, הרשה לעצמו להלקות לא על מעשה שיש לו עדים, אלא על "שמועה" לא טובה שנפוצה על התנהגותו של אדם. אותו חכם, רב, היה מלקה על מי שקידש אשה באחת משלש הדרכים שהתורה מאשרת לקדש בהן אשה, וחכמים לא הרשו לקדש בדרך זו.
אני מקווה שהדברים נראים לך אחרת עכשיו.