שאלה
ותודה מראש על התשובה.
אני נשואה קרוב לשנתיים ללא ילדים. לפני כמה חודשים נאלצתי להפסיק הריון כי העובר היה מאוד מאוד חולה. כמובן שזה היה באישור של רב (מכון פועה..).
לאחרונה אני חושבת למה זה קרה לנו, וברור לי שלעולם לא אדע את התשובה אבל יש לי הרגשה חזקה שזה עונש על חטא גדול שאני ובעלי חטאנו.
לפני החתונה- בעיקר בתקוםת האירוסין לא הקפדנו על איסור נגיעה והגענו רחוק רחוק... עברנו על איסור דאוריתא.
בחודשים הראשונים אחרי החתונה גם היה לנו מאוד קשה לשמור נידה אבל פה פחות נפלנו. ב"ה חזרנו בתשובה והתחרטתנו על כל חטאינו. כבר יותר משנה אנחנו מקפידים מאוד על כל ההרחקות שבתקופת הנידה וב"ה לא נפלנו וגם לא היינו קרובים לכך. היום אני ממש מתביישת ולא מבינה איך הגענו לאן שהגענו?!
בכל מקרה יש לי תחושה שבגלל החטאים האלה העובר שלי היה חולה ועכשיו אנחנו לא מצליחים להיכנס להריון שוב.
מה אפשר עוד לעשות כדי שהחטא יתכפר?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, אני מבקש לברך אתכם שתזכו בפרי בטן בשמחה ובבריאות.
הדבר החשוב ביותר לעשות במקום הכואב בו אתם נמצאים הוא להשתחרר מהמחשבות האלה. עצם המחשבה כי אנו לוקים מהקב"ה בשל העובדה שמשהו פגום או חסר אצלנו היא מחשבה נכונה. ברם, אין אנו יכולים לדעת מהו אותו דבר, ובעיקר – לצערנו אין אתנו נביא ואין אנו יודעים את הפשר המדויק.
אמת הדבר שהדעת נוטה לומר שיש קשר בין מה שאירע בעבר, אולם אנו לא יודעים דבר.
מעבר לכך, זה גם לא מקדם לשום דבר. את דיני הנידה ושמירת טהרת המשפחה יש לקדם בכל מקרה ובכל תנאי, אך לגבי הייחול לפרי בטן צריך ללכת לכיוון אחר:
נהגו כפי שנהגה חנה. בשעה שהיא עמדה לפני הקב"ה וביקשה בן היא לא התרכזה בעבר. היא פנתה אל העתיד. היא אמרה לריבונו של עולם כי בשעה שתזכה לפרי בטן היא תקדיש אותו לד'. הקדשה לד' בימינו פירושה מגוון ביותר, אולם הכיוון הכללי העולה מכך הוא הפנים לעתיד. קבלו על עצמכם עניינים שונים בעתיד, שהם תיקון יותר גדול – גם בטהרת המשפחה וגם בענייני צדקה וחסד – ופנו לריבונו של עולם בתפילה ובאמירה (לא נדר !) כי זכייתכם בפרי בטן תהיה מכוונת לחינוכו לאהבת תורה ויראת שמיים, מידות טובות ודרך ארץ. השילוב של קבלות לעתיד בד בבד עם התפילה הוא הכיוון היותר בונה והיותר מכוון אתכם.
כל טוב ושמחונו בשמחות