תחושת חורבן עמוקה

שלום וברכה

תורת המידות הרוחניות שאני מאמין בה והולך בדרכה היא תורת הקטבים. לאמור: דווקא הטלטלה בין קטבים קיצוניים, ולא בינוניות, היא הנכונה והראויה לו לאדם. כתב על זה בצורה מיוחדת במינה הרב סולובייצי'ק זצ"ל בספרו "מן הסערה" בפרק "התיאוריה של הרגשות", וכבר שנים רבות לפני שהתפרסמו הדברים אמצתי דרך זו.
אני מציע לך ללכת בדרך זו.
תחושת החורבן המעיקה היא אכן קיצונית מאוד, ואנו מייחדים לה שלושה שבועות בשנה לפחות כדי לציין אותה בצורה קיצונית מאוד.
בד בבד, תחושת הקיום היום יומי לאורך אלפיים שנה, בה על אף חסרונו של בית המקדש, למדנו את תורת ד' ופיתחנו את הקשר והדביקות בריבונו של עולם בצורה מופלאה – היא שבח עצום, שיש לחיות בו.
במיוחד בתקופתנו – התקופה בה החל ריבונו של עולם להשיב את עמו ישראל לארצו – אנו מכירים חוויות מעולמו של יום העצמאות, ושאר העניינים שבחודש אייר.

טלטלה זו אינה מבודדת לחלוטין, ואין בה מידור טוטאלי. יש השפעה מסוימת לתחושת החורבן לאורך השנה כולה, ויש השפעה מסוימת להמשך החיים ולאמונה בגאולה גם על תשעה באב עצמו.


זו הדרך בה יש לחיות, ובה תמצאי את הניווט שלך בין העולמות.


כל טוב