שאלה
כבוד הרב שלום..
שמי הדס, אני בת 20,בשנה שעברה שילבתי עם השירות לאומי שעשיתי לימוד במדרשת "אורות עציון"(המקום הוא בקו "תורת הרב קוק" אבל לא רק.. ישנו דגש על התורה ומרחביה כאתגר רוחני מעשי ואיטלקטואלי),ובמקביל אף השתתפתי באופן קבוע בשיעור (אשר נשא אופי רמב"מיסטי במיוחד עם סממני חסידות למינהם..) במקום מגוריי.והשנה אני משלבת עם לימודי במכללה את מדרשת אביב בת"א (המדרשה נושאת אופי קו"קניקי מובהק, יש דגש על הפנימיות, רוח, יראה וקודש..). כמובן שכל ההגדרות של המדרשות הן בבחינת ה"אמת היחסית" כפי שאני רואה אותה. היה חשוב לי להקדים ולפרט את הנ"ל בכדי להבהיר את העמדה הנפשית ממנה אני באה ושואלת את השאלה.
השאלה היא בנוגע לתורתו של הרב קוק..
השאלה צצה בעקבות מפגשים חוזרים ונשנים במיני תיאורים ותשובות בקשר למצבינו כיום, הנושאות אופי נורא "סלחני"..
המצב כיום מתואר בתור "לידה" קשה, מתואר בתור "ירידה לצורך עליה", ועוד כהנה וכהנה מושגים, ואני תוהה לעצמי אם אנחנו, בתור בנ"א (ובתוך המושג בנ"א, יסלח לי כבודו, אבל אני מתכוונת גם לרבנים..), ראוי שנתעסק עם "מסעי הסברה" סלחניים כלפינו כיום,כלפי המצב הכ"כ קשה כיום.. האם ראוי שנגדיר את המצב כיום כ"מובן מאליו", האם ראוי שנשאר פאסיבים.. "זה כואב ללדת", וכו'...
אולי די לנו לשבת כל היום ולעסוק במשלים וכו', ופשוט להטיף. לא לקבל את המצב המזעזע (באמת!) כיום כמובן מאליו...
האם ניתן להתעלם מדברי הרמב"ם, הענק בתורה הזה, שאומר שתורה תלויה בתשובה בלבד?!? האם לא מספיק שפשוט נפתח את סנהדרין צח' ונראה כי "אם לא נעשה תשובה הקב"ה יעמיד לנו מלך קשה כהמן"..
אולי זה בכלל אסור מאד להרגיע ולהנחם במיני משלים אלו..
אולי הגיע הזמן שנקום ונאמר שאנחנו טועים. פשוט טועים. הרב קוק אמנם חידש הרבה בכל המושגים והעניינים כיום, הוא ראש הציבור הדתי, וקצרה היריעה מלהכיל באמת את הכבוד הרב לו אני רוכשת, אבל אולי אנחנו, טועים. פשוט טועים. אולי תפקידנו הוא לשתוק ולעשות.. המצב כ"כ קשה היום.. נכון שכשמיואשים אין כח לעשות דבר, אבל מרוב תקווה, לי יש תחושה, שהמצב לא משתנה. איך פותרים את המתח הזה, בין אקטיביות לפאסיביות?? איפה ראוי לעמוד? איך? מה צריך לעשות??? זה נורא מציק לי ואשמח מאד כשתענה.
השלום והאור. מצטערת אם היו בדבריי מין החוצפה, לא הייתה חלילה כוונתי בכך.. המצב רק כוא
תשובה
להדס שלום רב:
שאלתך מעידה על היותך רצינית ומעמיקה ועל כך את ראויה ליישר כוח .
הניתוח שלך אכן נכון ומדויק, יש להבחין בין היותנו פסיביים ומנתחים מהלכים אלוקיים לבין היותנו אקטיביים ומשפיעים ע"י תשובה וחיזוק רוחני.
אני מסכים אתך מאוד שאיננו יכולים להסתפק בניתוחים ולהסתפק בהבנת תהליכים אלא תפקידנו הוא להפנים את המצב הקשה ומתוך כך להתחזק כל הזמן בעבודת ה' הן בלימוד תורה, הן בדקדוק במצוות, הן בתפילה והן בחיזוק באמונה.
אין לי ספק שגם הרב קוק זצ"ל התכוון לכך.
מיכאל ברום.