שאל את הרב

תורות הניו אייג'

חדשות כיפה הרב ארז משה דורון 16/07/12 11:58 כו בתמוז התשעב

שאלה

מה צריך להיות יחסנו לתורות החדשות המכונות 'ניו אייג''?

כידוע, לאחרונה מעוררות אמונות פופלריות התעניינות רבה בעולם המערבי.

להלן כמה מן האמונות השכיחות בקרב 'אנשי העידן החדש':

1) כל האנושות, כל החיים, כל דבר מקושר רוחנית באותה אנרגיה. יש הטוענים, כי אלוקים הוא האנרגיה הזו.

2) קיימות בעולם ישויות רוחניות, כמו מלאכים, מדריכים רוחניים, שדים, רוחות וחייזרים, והן ידריכו אותנו, אם רק נסכים לקבל את הדרכתן.

3) למוח האנושי יש עומקים שבהם הוא יכול לשלוט על המציאות.

4) אמונה בהשפעות רוחניות של האדם ועל האדם, כמו קארמה.

5) לאדם יש בעולם הזה מטרה ושיעור שעליו ללמוד. שיעור פופולרי בתפיסת העידן החדש הוא אהבה.

6) מוות אינו סיום, אלא התחלה של חיים אחרים.

7) המדע והרוחניות, כל אחד מהם הוא קיצוניות, והם מצויים בהרמוניה, או שהרוחניות מתחילה במקום שהמדע נגמר. כך שגילויים במדע (למשל תורת הקוואנטים) מנסות להסביר תופעות רוחניות.

8) תחושות כמו אינטואיציה מדריכות טוב יותר מחשיבה רציונאלית.

9) יש קשר מיסטי בין כל הדתות. דת אחת או דוגמה אחת אינה חשובה או עדיפה על האחרת.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

אמנם תורות ה'ניו אייג'' פופולריות היום מאוד, ולרבים נדמה, כי אין בהן שום פסול, אבל בהחלט חשוב לברר את השקפותיהן ולדעת באיזו מידה הן תואמות או אינן תואמות את רוח התורה. אני אישית עסקתי רבות בתחומים של העידן החדש, ואני מקווה שניסיוני יוכל להועיל גם לאחרים.

אנסה להסביר את הנושאים שהועלו:

1. כל הברואים אכן קשורים זה בזה, אבל בורא העולם שבראם איננו אנרגיה. "עוטה אור כשלמה" כתוב אצלנו. האור, או כל צורת אנרגיה אחרת, אינם עצמותו, אלא צורות שבהן הוא מתגלה ו"מתלבש" בלבד. הוא עצמו - מעל ומעבר לכל הגדרה, כולל הגדרת האנרגיה.

2. אכן קיימות ישויות שונות בעולם הרוחני, כפי המובא בספרי המקובלים, חלקן מצד הקדושה וחלקן מן הצד האחר. לעתים אפשר לתקשר אתן, אולם זה ממש לא מומלץ. רוב הישויות שיכולות לבוא אתנו במגע אינן מצד הקדושה. הן רק מתיימרות להיות כאלה. רק אדם קדוש וטהור לחלוטין מכל רבב, המקיים את רצון הבורא בשלמות - יכול לתקשר עם ישויות מצד הקדושה. לפי עיקרון זה, המובא בספרי הקבלה, ברור מאיזה צד מופיעות הישויות שמתקשרות עם אותם "מתקשרים" שצצים היום כפטריות אחר הגשם, והקשר שלהם לתורה או לקדושה קלוש ביותר, בלשון המעטה. משעשע (או עצוב) לגלות, שאחד המינוחים שבהם מכונות אותן ישויות הוא 'חוצנים' (כלומר שבאים מחוץ לכדור הארץ). כנראה, הם אינם מפחדים שיגלו את זהותם. כמה קרוב שם זה לשמם האמתי – 'חיצוניים' (כך מכונים כוחות הטומאה בספרי הקבלה).

3. אכן יש לאדם כוחות על טבעיים רבים, ובאמצעותם הוא יכול להשפיע על המציאות החומרית. אולם גם מי שגילה יכולות אלו או פיתח אותן - יכול בהחלט להשתמש בהן לצרכיו האנוכיים, וגם מי שיש לו כוחות כאלה, אין הכרח שהוא נמנה עם כוחות הקדושה. גם בכוח פיזי אפשר לבנות או להרוס, והוא הדין בכל כוח רוחני. אצלנו מלמדים, שהעיקר הוא מה שהאדם עושה עם הכוחות שלו ולא - אילו כוחות יש לו.

4. בעניין המונח 'קארמה', שאפשר אולי לתרגם אותו כ'גורל', חשוב לציין שיהודים אינם מאמינים בגורל. לאלוקים, על פי תפישת היהדות, יש רצון פעיל המעורב באופן מתמיד בחיי כל הנבראים וקיומם. רצון המתבטא במונח 'השגחה פרטית'. האלוקים איננו כוח או רעיון מופשט. על פי מעשי בני האדם "מצטייר" אורו בנפשם באופנים שונים. אם ייטיבו מעשיהם, הם יהיו "כלי" שבו "יצטייר" אורו לברכה, לטובה ולשפע (שכר), ואם ירעו מעשיהם הם יהיו "כלי" שבו יצטייר אורו לרעה, לחורבן ולצער (עונש). בחלק מן הדתות האחרות, לא מייחסים לאלוקים שום רצון פעיל בבריאה. לשיטתן, הוא איננו אלא כוח ראשוני חורץ גורלות ['קארמה']. השקפה זו משמיטה את הקרקע מתחת רגלי המוסר ומהותו, דהיינו מציאות טוב ורע. שהרי, אם הכול נגזר מלמעלה, אין האדם אחראי למעשיו ואי אפשר לבוא אליו בטענות אם עשה רע...

5. לאדם אכן יש מטרה בעולם הזה ושיעור שעליו ללמוד, אולם אין אפשרות ליהודי למצוא את מטרתו ותכליתו מחוץ ליהדות. המטרה שלנו היא לקיים את רצון הבורא כפי שהוא כתוב בתורתו, וגם המטרה הייחודית והאישית של כל אחד מאתנו צריכה להתאים לחוקי התורה.

אהבה היא שיעור אחד, אבל הסברה שהכול אינו אלא אהבה, אינה אלא ספיחים של הנצרות. יש אמנם חסד בעולם, אבל יש גם גבורה. האמת המדויקת היא שילוב שלהם ולא התעלמות מאחד מהם. אולי משום כך אנו נקראים דווקא 'בני יעקב' שמידתו תפארת, הכוללת חסד וגבורה גם יחד, ולא בני אברהם (חסד) או בני יצחק (גבורה).

6. מוות הוא סיום החיים הגשמיים בעולם הזה, ומי שזוכה, המוות בעבורו הוא התחלת חיי הנפש בעולם הנשמות.

7. כל המדעים נובעים מן השכל האנושי, ולכן הם לעולם לא יגיעו להבנת המציאות בהווייתה האמתית, הפנימית והאלוקית.

8. יש מקום לתחושות כמו אינטואיציה, אבל לסמוך רק עליהן ולהתעלם מן השכל, זו החמצה ונקיטת עמדה חד-צדדית. היהדות גורסת שיש להשתמש בצורה מאוזנת בכל כוחות הנפש, ולכן יש לנו בתורה חלק נגלה וחלק נסתר, יש עבודת השכל ויש עבודת הלב, והשלמות יוצאת מבין שניהם.

9. הרעיון שכל הדתות הן בעצם דבר אחד נובע משטחיות ומחוסר הבנה במהותן. נפוצה מאוד היום הנטייה להשוות עם לעם ותורה לתורה.
אמנם הרצון לחפש את המאחד ולא את המפריד מעיד על רצון לקרבת האלוקים האחד, אך דומה, שהניסיון "לאחד" דברים שהם שונים בתכלית, תוך התעלמות (פעמים רבות מתוך בורות) מכיווני מחשבה שונים, אינו אלא טיוח קל ונוח באופן חשוד.

אמת, ישנם צדדים שווים לכל בני האדם, יהודים כגויים, ולכל התורות והדרכים הרוחניות. אולם ישנם גם צדדים שונים המבדילים ביניהם. צדדים המייחדים יהודי מגוי ותורה מתורה. המתעלם מן השונה, המקורי, המייחד, פוגע בצורך האנושי לייחודיות ולהגשמה. שהרי איך תיתכן הגשמה עצמית למי שאינו מכיר את עצמו כפרט? למי שאינו מכיר את השונה ואת המיוחד שבו?

כדי להדגים הבחנה והבדלה, נרחיב מעט את הדיבור על אודות המייחד והמבדיל את תורת ישראל מתורות אחרות. (בהתייחסותנו להבדלים שבין תורת ישראל לתורות אחרות, חובה עלינו לציין, כי אלו רק נקודות מתומצתות. אין בכוונתנו להקיף את הנושא, כי אם להטיל עליו כמה אלומות אור.)

ההבדל הראשון - הגילוי האלוקי שממנו נובעת סמכותה של תורת ישראל, היה גילוי יחיד ובלתי חוזר בהיסטוריה האנושית, שבו התגלה האלוקים באופן זהה ובו זמני למיליוני אנשים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, דיווחו על אותה התגלות, ועליה סיפרו בדיוק מדהים לבניהם ולבני בניהם. (הטענה בכל הדתות האחרות היא טענת התגלות אלוקית ליחידים בלבד, דבר שאת אמינותו קשה מאוד לבדוק, מלבד ההבדל הברור של העדיפות המספרית המדהימה של הנוכחים במעמד הר סיני, מעמד שהדים ברורים לקיומו נמצאים גם בכתבים עתיקים של אומות רבות.)

ההבדל השני - היהדות מדברת על דרך רוחנית שעניינה כבישת החומר ולא נטישתו, כלומר דרך שבה אין האדם מצווה להתנזר מן ההתעסקות בענייני פרנסה, בית, חיי משפחה וכולי. אפשר ומצווה להתעסק בחומר, אולם רק במידה ובגבול הנכונים. מידות וגבולות לענייני החומר והענקת טעם רוחני לכל פעולה, גם בעולם הגשמי, הן עניינה של היהדות. (בכל הדתות האחרות, הכומר הנזיר בנצרות והדרוויש הסופי באיסלם, כמו גם "איש הרוח" במזרח, מצווים להתרחק ולפרוש מענייני העולם הזה. דבר זה, מלבד היותו מנוגד לטבע האנושי, יוצר מיד הבדלי מעמדות עמוקים ביותר בין "איש הרוח" הפרוש ובין "האיש הפשוט" והמגושם.

ביהדות, לעומת זאת, כל אדם נדרש להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, ודבר זה מתאים לטבע האנושי, ומושג לכל אדם, משום שאינו מחייב נזירות ופרישה מענייני העולם הזה, ועל כן הוא אפשרי גם בעבור "האיש הפשוט".

ההבדל השלישי - בשל היות היהדות רלוונטית יותר לחיים (כמובא בהבדל השני), ממילא היא דת אפשרית. כלומר דת שבאפשרות בני האדם לחיות על פיה (ליהדות יש גם מערכת חוקים המיועדת ללא יהודים, והיא קרויה 'שבע מצוות בני נח'.)
דתות המציגות תכלית רוחנית המתאימה ליחידי סגולה בלבד, משמיטות בהשקפה זו את האפשרות לחיים ערכיים מכל שאר חלקי המין האנושי. ראוי לציין, שאותן דתות שהתיימרו להציג דרך מתאימה גם לאנשים פשוטים (וגם ניסו לכפותה בכוח על ההמונים), הורידו את רמת הדרישות שלהן עד לאפס, כדי לאפשר את קיומן על ידי האנשים ה"רגילים". היהדות, לעומת זאת, אינה מתפשרת על מערכת המצוות והדרישות הרוחניות שלה, ובכל זאת קיימוה מיליוני בני אדם במשך אלפי שנים, וללא שום כפייה!

ההבדל הרביעי - האלוקים שהתגלה לעם היהודי, ואשר תורת ישראל ומצוותיה היא דרך ההתקשרות אליו, הוא אין-סופי, אינו מוגבל בגבול מקום וזמן. אינו מתגלם בשום חפץ, כוח או אדם. הוא מרומם ומנושא מכל ציור, תמונה ותפישה גשמית, ובשום אופן אינו "מתלבש" באדם או באובייקט מסוים, שנעשה כביכול לאלוקים.

ההתקשרות אל האלוקים ש"אין לו גוף ולא דמות הגוף", הוא אלוקי ישראל, הן בתפילה הן בדרך של קבלת כוח וסיוע, מכוונת כלפי האלוקים לבדו.
(בחלק מן הדתות האחרות קיימות שיטות להתקשרות עם כוחות שונים ואלו, לטענתם, מתגלמים בחפצים, בפסלים וכדומה, המייצגים את האלוקים עלי אדמות. דבר זה, על פי השקפת היהדות, נקרא 'עבודה זרה', דהיינו השתעבדות לכוח זר ומופרד מן האלוקים. דבר זה מעוות והורס לחלוטין את יכולת ההתקשרות האמתית והטהורה לאלוקים האמתי, שנמצא מעל הצורה והגבולות.)

כמו כן, ראוי להוסיף, שלפי השקפת הנצרות "החטא הקדמון" נגרר עם האדם והמין האנושי לאורך כל הדורות, ואילו היהדות טוענת, שכל אדם יכול להתחיל "דף חדש" עם סיכויים מלאים להצליח בעבודתו הרוחנית, בלי קשר לחטאי הדורות. כל אחד, בלי יוצא מן הכלל, נדרש ויכול להגיע למקסימום.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות