תורה מעל הזמן

שלום וברכה

דיני המשפט העברי הם לא חלק מהתורה. הם התורה עצמה. הם ניתנו בהר סיני והם מדאורייתא.
בהר סיני לא ניתנה רק התורה שבכתב. בהר סיני ניתנו גם עקרונות התורה שבעל פה, והתורה שבכתב ניתנה על דעת זאת שהתורה שבעל פה תהיה זו שתחייה אותה ותפעל בה ותממש אותה.
כבר בתורה שבכתב לא התייחסו לאישה רק כאל קניין ורכוש. בניגוד למה שכתוב בשאלה, האישה לא הייתה נאלצת להינשא לאנס בעל כורחה. להפך, זהו עונש כבד על האנס, שמעתה והלאה הוא חייב ליטול אחריות על הנאנסת, וכל המחויבויות שיש לבעל כלפי אישה, כולל הכלכליות, מוטלות עליו. ברמה העקרונית, זהו עונש הרבה יותר נאור והרבה יותר יעיל והרבה יותר לטובת הנאנסת, מאשר ישיבתו בבית הסוהר. במקום שבו עונש זה יוצר עוול – התורה שבעל פה מופקדת על כך שלא יתרחש אותו עוול, ויש לכך דוגמאות אין ספור.
ייעוד האב את ביתו הוא אכן רחוק מאוד מאתנו היום, והתורה שבעל פה אכן אינה מאפשרת אותו. אולם בניגוד לאמור בשאלה, מכירת הנערה לאדונה היא בעלת פנים יותר מורכבות. אב עני שאינו יכול לדאוג לצרכי ביתו מוכר אותה לבית אחר, בה מגדלים אותה ומתחתנים איתה, ואסור להתייחס אליה כמו אל חפץ ("לעם נכרי לא ימשול למוכרה בה") או להתעלם ממנה. לאמור: בד בבד עם היתר המכירה ישנה הגנה מאוד גדולה עליה, וגם בהמשך החיים "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".
לאמור: צריך לקרוא נכון את התורה שבכתב. אז מגלים שחלק מהשאלות שלנו נובעות מקריאה לא נכונה של התורה, וחלק מהשאלות שלנו הופכות להתמודדות התורה שבעל פה עם המציאות המשתנה. לא אגלה לך שום דבר חדש שאין אפילו תלמיד חכם אחד שטוען שכיום העונש של אנס הוא לשלם חמישים כסף (אם כי כאמור אין לי כל ספק שהעונש יהיה אחר מישיבה בבית הסוהר, ברוח הדברים שכתבתי למעלה) ושאנו מתעתדים במדינת התורה להשיב את מכירה הבת לאמה עבריה למקומה הקדום. תפקידה של התורה שבעל פה הוא לעסוק בכל השאלות האלו.


כל טוב