שאלה
שלום,
יש נושא שמטריד אותי כבר כמה זמן, ואני אשמח לקבל תשובה (ואם אפשר הפנייה למקורות בנושא)
איך אפשר ללמוד משהו (תורה, מידות...) מאדם שיש בו משהו מקולקל?? הרי זה אומר שיהיה סיאוב בתורה שלו לא? איך אנחנו יכולים ללמוד ממישהו שיש לו אפילו בדל של חוסר, של קלקול?
אפשר להגיד שנקבל תורה חלקית, שנקבל קצת טוב, אבל לכאורה, כשיש משהו רע- זה לא משפיע על כל התורה? (כמו מים שמכניסים אליהם טיפה של בוץ- וכל המים נהיים עכורים).
אני יודע שזה נשמע מוזר, הרי כולם חסרים, אפילו גדולים שבגדולים- אבל באמת אני לא מבין את זה- איפה הגבול עובר בין משהו קטן שלא משפיע על התורה של אדם, לבין משהו שהורס את הכול?
הנושא קשור קשר הדוק לנושא של עין טובה ועין רעה, ואני אשמח לקבל התייחסות אליו גם בהקשר הזה (כלומר- איך אפשר לראות טוב במישהו אם יש בו רע, כלומר האם אין זה משפיע על הטוב שבו? או לפחות על מה שהוא עושה. כלומר ודאי הוא עצמו טוב, אבל כל מעשה שהוא יעשה- יהיה מקולקל במידה זו או אחרת אם יש בו רע)
תודה רבה.
תשובה
שלום
ראה תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
רבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב מלאכי ב' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש משלי כ"ב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא: תהלים מ"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. קשו קראי אהדדי! - לא קשיא, הא - בגדול, הא - בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא: מאי דכתיב שיר השירים ו' אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת. אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? - משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!
והסברים של חז"ל בעניין זה בביאורי אגדות - מכון הלכה ברורה http://www.halachabrura.org/agada/hag15b.htm
וכתב מרן הרב קוק זצ"ל בספר "אורות ישראל" (פ"ג-ג, עמ' קמ"ו): "הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כֹח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי-נשלמת, היא דבר נכבד מאוד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הווייתית, וידבק גם כן בחסרונותיו – הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל, שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, אור ד' הטוב".
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם