שאלה
אשמח לדעת מה ההבדל אם אני קונה ירקות כגון חסה מהשוק או חסה של חסלט,הרי בין כה וכה צריך לשטוף ולנקות את החסה גם אם היא של חסלט?(על פי זה אני סתם מוסיף כסף בכל קנייה)עד היכן מוטלת עליי החובה של בדיקת התולעים?
תשובה
שלום לך
ישנם 3 דרגות נגיעות של מאכלים וממילא 3 רמות של בדיקה
א. פירות שנדירה בהם מציאות החרקים וההתלעה- כתפוח ומלפפון -ואותם לא צריך לבדוק
ב כאלו שברובם המצוי יש תולעים- כחסה כרוב ושמיר [בימים חמים], ואותם חובה לנקות או לבדוק, ואמנם הבדיקה בעינים ולא במיקרוסקופ אך לעיתים לא רואים בגלל הרקע הירוק או הכפלים שבמאכל - ולא בגלל קטנותו
ג.ויש דרגת ביניים שרק במיעוטם המצוי[כ- 10% ]יש חרקים, כמשמש ותמר ולכן גם שם יש חיוב לבדוק אלא ששם בדיעבד כשבישלו ולא בדקו המאכל מותר
התועלת שבירק גוש קטיף [ שהוחרבו ע"י ממשלה רעה]הוא בכך שהם הופכים את החסה ממאכל שרובו נגוע [ולכן חייב בדיקה ובלעדיה המאכל נאסר גם בדיעבד כשכבר בושל] למאכל ברמה א שמעיקר הדין אין חובה לבודקו אלא"כ מחומרא או שטיפה להורדת חומרי הדברה ועבור זה אתה משלם
ולהלן מקור התשובה לשאלתך מספר פניני הלכה תולעים ולהרחבה עיין בספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149
בברכה הרב אייל משה
פניני הלכה ליקוטים, תולעים / הרב אליעזר מלמד
א - חומרת האיסור
ישנם סוגים שונים של מאכלים שהתורה אסרה עלינו, כמו למשל אכילת חיות טמאות כחזיר וגמל, אכילת בהמה שלא נשחטה כדין, או אכילת בשר בחלב. אולם מבחינות רבות, האיסור החמור ביותר בין כל איסורי המאכלות, הוא איסור אכילת השרצים, תולעים וחרקים.
שלושה סוגים של שרצים ישנם: א' שרץ המים כדוגמת התולעים והעלוקות החיות במים. ב' שרץ הארץ הכולל את כל החרקים והתולעים הרוחשים על פני האדמה, העצים והעשבים. ג' שרץ העוף הכולל את הזבובים, היתושים, היבחושים ודומיהם.
כמובן שאת כל סוגי השרצים אסור לאכול, אולם ישנו חילוק מסוים ביניהם. שבזמן שהיו לנו דיינים סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, היו דנים בבתי הדין בדיני מלקות. אם אדם היה אוכל במזיד משרץ המים, ובאו שני עדים והתרו בו שאם יאכל ייענש, אם בכל זאת המשיך ואכל, חייב ארבע מלקויות, כלומר ארבע סדרות של מלקות, שכל סדרה כוללת שלושים ותשע מלקות. ואם אכל משרץ הארץ חייב חמש מלקויות, ואם אכל משרץ העוף חייב שש מלקויות. והטעם לכך, שהתורה חזרה וכפלה מספר פעמים את האיסור לאכול שרצים, ומאחר שבחזרתה על אותו איסור לא הוסיפה התורה שום חידוש, ממילא למדנו שכוונתה להוסיף בחומרת האיסור, באופן כזה שכל פעם שהאיסור נזכר בתורה ישנו 'לאו' נוסף, ועל כל איסור ואיסור לוקים פעם אחת. והואיל ולגבי שרץ המים מוזכר האיסור ארבע פעמים - לוקים עליו ארבע. ומאחר שהאיסור לגבי שרץ הארץ נאמר חמש פעמים - לוקים עליו חמש, ואיסור שרץ העוף נאמר שש פעמים - ולכן לוקים על אכילתו שש מלקויות (מכות טז, ב; ערוה"ש יו"ד פד, יג, יד).
נמצא אם כן שמצד זה איסור אכילת שרצים חמור משאר איסורי אכילה, שאדם שאכל חזיר, עבר באיסור אחד, אולם אדם שאכל זבוב, שהוא שרץ העוף, עבר בששה איסורים.
ב - איסור תורה בפחות מכזית
עוד צד של חומרה יש באיסור אכילת שרצים. לגבי כל האיסורים שבתורה ישנו כלל, שרק על אכילה של שיעור השווה לכזית חייבים מלקות. כלומר ודאי שאסור לאכול אפילו חתיכה קטנטנה של חזיר או גמל, אבל את עונש המלקות קבעה התורה רק למי שאכל במזיד יותר משיעור השווה לזית. אך לא כן לגבי אכילת שרצים ורמשים, שהואיל וכל תולעת וחרק הם בריה בפני עצמה, ממילא על כל אכילה של חרק, אפילו גודלו מילימטר בלבד, כל זמן שאפשר לראותו בעין רגילה, האוכלו עובר על כמה איסורי תורה. וכפי שלמדנו, אם אכלו במזיד בזמן שהיו בתי דינים סמוכים, היה נענש בכמה סדרות של מלקויות על כל חרק וחרק שאכל (מכות טז, ב; רמב"ם הל' מאכלות אסורות ב, כד).
מכאן נבין את חומרת איסור אכילת שרצים ורמשים, ואת האחריות הרבה המוטלת על כל מי שמכין אוכל שיש בו חשש חרקים ותולעים. למרבה הפלא ישנם שומרי מצוות שאינם מודעים לחומרת האיסור, ואינם יודעים כיצד לנקות ולבדוק את הירקות והפירות מחרקים ושרצים (עיין פר"ח יו"ד פד, נג).
אפשר אולי לומר באופן כללי, שכל הלכות מאכלות אסורות נועדו למנוע אותנו מלהיסחף אחר הצדדים הנמוכים שבחיים, אחרי התאוות הגשמיות, שאחת מהן היא תאוות האכילה. התורה רוצה שגם האכילה, שהיא לכאורה פעולה פשוטה ונמוכה, תיעשה על פי הדרכה רוחנית מתאימה. החרקים והתולעים מבטאים את הצד הנמוך והשפל ביותר שבמיני החי, ואולי לכן אסרה אותם התורה באופן חמור כל כך.
ג - אינו בטל
חומרה מיוחדת ישנה באיסור אכילת שרצים ורמשים. שלגבי רוב המאכלים האסורים באכילה, אם נתערבב האיסור במאכל של היתר, כל זמן שהאוכל המותר מרובה ממנו פי שישים, האיסור בטל ומותר לאכול את כל התערובת. למשל אם נפל לתוך קדרה של בשר מעט חלב, אם יש בכל התבשיל יותר מפי שישים מהחלב, החלב בטל, ומותר לאכול את מה שבקדרה. וכן אם נפלה חתיכה קטנה של בשר לא כשר לתוך קדירה שיש בה הרבה חתיכות של בשר כשר, אם יש בחתיכות הכשרות יותר מפי שישים מחתיכת האיסור - כל התבשיל מותר באכילה.
אבל לגבי איסור חרקים ושרצים הדין שונה. מפני שחכמים קבעו כלל בדיני התערובות, שאמנם כל איסור שנפל לתוך היתר בטל בשישים, אבל אם האיסור הוא בריה שלימה, אפילו באלף אינו בטל. ומאחר שכל חרק או שרץ הוא בריה בפני עצמה, אם נפל חרק לתוך קדירה של אוכל כשר, כל זמן שהחרק בפנים כל מה שבקדרה אסור באכילה (שו"ע יו"ד ק, א).
לדוגמא, אם נכנס זבוב או יבחוש לתוך סיר ענק מלא במרק ובשר, אם מיד הצליחו להוציא את היבחוש, כל התבשיל מותר באכילה. אבל אם היבחוש אבד בפנים, אסור לאכול את כל התבשיל. ואף שהיבחוש מת בתבשיל, מכל מקום גם חרק מת אינו בטל בשישים. והעצה היחידה היא לסנן את המרק דרך בד, באופן כזה שהזבוב או היבחוש לא יוכל לעבור, ואת המרק המסונן מותר לאכול. וכן אם יש בתבשיל חתיכות שלימות של בשר או תפוחי אדמה וכדומה, אפשר לשוטפם היטב ולנקותן מכל הצדדים, ולאחר מכן לאוכלן. אבל כל התערובת הסמיכה, שהיבחוש מעורב בתוכה - אסורה באכילה (שו"ע יו"ד ק, ב).
ו - ירקות ופירות הטעונים בדיקה "ומיעוט המצוי"
כידוע ישנם ירקות ופירות שיש חשש שמצויים בהם תולעים או חרקים, לפעמים החרקים נמצאים על העלים, ולעיתים חודרים לתוך הפרי. השאלה המרכזית היא, אילו פירות או ירקות צריך לבדוק לפני האכילה כדי לנקותם מתולעים, ואילו פירות אין חובה לבדוק.
כדי להבין היטב את הכלל ההלכתי, צריך לדעת שישנן שלוש רמות של פירות. יש פירות שרק לעיתים נדירות מגיעים אליהם חרקים, כמו למשל תפוחים ומלפפונים, שאין צורך לבדוק אותם לפני האכילה, מפני שהסיכוי שימצאו בהם חרקים קטן מאוד, ואין לחשוש לו.
ולעומת זאת ישנם ירקות שברובם מצויים חרקים, כגון חסה, כרוב, שמיר ושאר ירקות-העלים בימים החמים, שאותם חייבים לבדוק או לנקות ניקוי כזה שודאי לנו שאחריו לא ישארו חרקים על העלים. ואם טעה אדם ולא בדק או ניקה את אותם הירקות, ועירבם בתוך סלט או תבשיל, על פי הדין, אסור לאכול את התבשיל או הסלט, מפני שרוב הסיכויים שיש בו חרקים.
ויש דרגת ביניים, פירות שברובם אין מצויים חרקים, אולם "במיעוט-המצוי" שלהם יש חרקים. כמו למשל משמשים ותמרים, שאף שברובם אין חרקים, מכל מקום מאחר שבמיעוט המצוי שלהם מצויים חרקים, ישנה חובה לבודקם לפני האכילה. ומהו מיעוט המצוי, כתב בעל ה'משכנות-יעקב' (סי' יז), שהוא אחד חלקי עשר. שאם מתוך עשר מנות שאדם אוכל ימצא לכל הפחות באחת מהן חרק או תולעת, ישנו חיוב לבדוק את כל המין ההוא לפני אכילתו. אבל אם טעו ושכחו לבדוק, ואין אפשרות לבדוק יותר, בדיעבד מותר לאוכלו. למשל, אם לשו קמח כדי לאפות עוגה, ובטעות שכחו לפני כן לנפותו, הואיל וברוב הפעמים אין בקמח תולעים, אפשר בדיעבד לסמוך על הרוב, ולהניח שאף עוגה זו נאפתה מקמח שלא היו בו תולעים (שו"ע יו"ד פד, ט).
ואם עוד נשאר קמח בשקים, יש לבודקו על ידי ניפוי בנפה, ואם ימצאו בו תולעים, משמע ששקית זו נגועה, ואין לאכול את העוגה (ע' פר"ח פד, לג, ונו"ב יו"ד כז).
ז - חרקים זעירים
כלל יסודי בדיני תולעים הוא, שכל חרק או בעל חיים שעין האדם אינה מסוגלת לראותו מחמת קטנותו, אין איסור לאוכלו. כי התורה לא אסרה מיני חרקים שרק במיקרוסקופ אפשר לראותם, אלא התורה אסרה רק מה שעין האדם יכולה לראות (ערוה"ש יו"ד פד, לו, אג"מ יו"ד ב, קמו). אולם אם אפשר לראות את החרק, אלא שהוא נמצא במקום שקשה להבחין בו, כגון חרק ירוק על עלה של כרוב ירוק, הואיל ולאור השמש ניתן להבחין בו, וכן אם החרק יעבור לפרי אחר שיתן לו רקע שונה, מיד יראו אותו, ודאי שחרק כזה אסור באכילה, ויש למצוא את הדרכים להוציאו מהירקות. ועל כן צריך ללמוד כיצד לאתר את החרקים.
אנשים רבים מתאוננים על כך שלא מצאו אף פעם חרקים בכרוב או בחסה. אבל באמת היו חרקים אלא שהם אינם יודעים כיצד החרקים נראים, ולכן עינם אינה יודעת לחפש אחריהם. וכן ישנם חרקים שמחמת צבעם הדומה לעלי הירקות, רק לאור השמש ניתן להבחין בהם, ואילו אדם שיסתכל בהם באור מנורה יתקשה לראותם. וישנה עוד סיבה, חרקים שנמצאים בתנועה קל יותר לראות, ואילו חרקים שעומדים על מקומם, פעמים רבות נראים לעיני המסתכל שאינו בקיא כמיני לכלוך. וכיום רגילים לאחסן את ירקות העלים במקרר, וכשקר החרקים נרדמים, וגם לאחר שמוציאים את הירק מהמקרר לוקח זמן עד שהחרקים יתחילו לזחול. ולכן מי שרוצה לראות את החרקים על העלים, עדיף שיחמם מעט את העלים בשמש או מול התנור או האש, ואז יראה איך החרקים מתחילים לזחול על גבי העלים.
ועוד דרך ישנה לראות חרקים המצויים בשמיר ובפטרוזיליה, לקחת נייר לבן, ולנער מעליו היטב את העלים, ולאחר מכן להתבונן במה שנפל על הנייר. פעמים רבות ימצאו שם תולעים וחרקים.
יב - עלי קטיף
אחד מהדברים הטובים שקרו בדור האחרון בתחום הכשרות, הוא הגידול החדשני שפותח בגוש קטיף, של ירקות עלים ללא תולעים. לדאבוננו ממשלה רעה החריבה ישובים קדושים אלו, ויהי רצון שבמהרה נחזור לכבוש וליישב את כל המקומות הקדושים הללו.
עד היום רבים משומרי המצוות היו נכשלים באכילת ירקות עם חרקים, משום שלא ידעו באילו ירקות מצויים חרקים, או שפשוט לא ידעו כיצד לנקות את הירקות מהחרקים.
למשל, יש שחשבו שמספיק לשטוף את הכרוב, השמיר והפטרוזיליה, ולא ידעו ששטיפה לבד אינה מנקה אותם מחרקים. כי החרקים נדבקים בריר מיוחד אל העלה, ורק לאחר טבילת העלים במים עם סבון או חומץ או מלח, מתמוסס הדבק שברגלי החרקים, ואז שטיפה טובה של מים מפרידה ושוטפת את החרקים מן העלים.
והיו שנזהרו לא לאכול כלל את הירקות שמצויים בהם חרקים, כדוגמת הכרוב, החסה והפטרוזיליה. אבל כיום ניתן לקנות את הירקות המגודלים באופן מיוחד, ולאוכלם ללא חשש חרקים ותולעים.
ואמנם היו שאמרו שלעיתים נדירות גם בירקות של עלי קטיף נמצאים חרקים, אולם מאחר שהסיכוי לכך הוא כל כך קטן, נשארו הירקות בחזקת כאלה שאין בהם חרקים, ואין צורך לבודקם, כשם שאין צורך לבדוק תפוחים, למרות שגם בהם לעיתים נדירות מצויות תולעים. וכן הדין גם לגבי רוב סוגי הטריפות המנויים במסכת חולין, שהואיל וכמעט שאין סיכוי שתימצא טריפה בראש למשל, אין בודקים כלל את הראש. וכך גם ההלכה לגבי הירקות מגוש קטיף, שהואיל והם גדלים מתחת לרשתות צפופות המונעות את כניסת החרקים, יש להם חזקה של ניקיון מחרקים, ואין צורך לבודקם. אבל מומלץ מאוד לשוטפם מפני החול והתרסיסים הכימיים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם