שאלה
שלום רב לרב,
במסגרת עבודתי כשליח, אני עובד עם קטנוע וחשוף לכל סכנות הכביש.לפני כשבוע בעת נסיעה,התפרצה לי מכונית לכביש ואני התרסקתי עליה.התעופפתי קצת וחטפתי חבטות ושריטות קלות.
התנהגות האדם ברכב היתה למופת,עזר לי והציע לי מים ותחבושות.גם לא היתה שום בעיה עם החלפת המסמכים וכו'.הוגשו תביעות לחברות הביטוח של הרכבים ותו לו.לאחר כמה ימים פנה אליי הבוס שליושאל אותי מדוע אינני מגיש תביעה אישית כלפי בעל הרכב(שאשם בתאונה לפי החוק).השבתי לו שאני בריא ולכן אין לי צורך להגיש כל תביעה.הוא לא מצליח להבין אותי ואומר שאילו זה היה קורה לו הוא מזמן כבר היה תובע.מילים כמו "פראייר" ו"דתי תמים" התעופפו בחופשיות.
שאלתי היא-האם יש עניין לתבוע על מקרים כאלו?אין לי נזק (נבדקתי בביה"ח)אך בנפילות מאופנוע הכל יכול להיות והיו מקרים שבעיות התגלו לאחר שנים.השאלה היא גם אמונית השקפתית-
מכיוון שאני חי ובריא אני מודה לאלוהים ולכן לא תובע אף אחד,אך אולי הגישה שגויה ובאמת תמימה מדי?הרי במקרה הפוך כמעט בטוח שהיו תובעים אותי.מה דעת תורה\אלוהים בעניין?
תשובה
שלום וברכה!
אני מבין שאתה מתכוון לתביעת ביטוח חובה על נזקי הגוף. אומר מיד אין כל היתר להוציא כסף מאדם על פי התפיסה לא לצאת פראייר. אך, ייתכן ואינך מרגיש כלום בינתיים, אך בסופו של דבר כן נגרם נזק אותו תרגיש רק בעבור זמן ואז תצטרך לטפל על חשבונך. כאן ברור שיש מקום לתבוע על נזקי גוף. לכן מה שאני מציע פנה לעורך דין מומחה בתאונות דרכים וגם יראה שמים והיוועץ בו מה עליך לעשות. אולי כדאי לערוך בדיקות רפואיות מקיפות והאם במידה ותתעורר הבעיה תוכל לתבוע גם לאחר זמן.
כלומר מותר לך לתבוע על כל מה שמגיע לך במידה ויש בעיה או יש אפשרות שתתעורר הבעיה. אסור לך לתבוע רק כדי לא לצאת פראייר. התורה מכירה במושג של תביעה על ריפוי, בושת, צער וכו'.
בברכה,
חיים בריסק